בִּלְשׁוֹן רַבִּים

אֵין מָה לְהָבִין

אָנָּא: בְּלִי "אֲנִי מֵבִין אֶת".
בְּלִי "עַל אַף שֶׁזּוֹ זְכוּתָם".
בֶּטַח לֹא "הַלֵּגִיטִימִית".
לֹא. אֲפִלּוּ לֹא פְּחוּתָה.

מִי בֶּאֱמֶת מֵבִין טַפֶּשֶׁת?
הַאֻמְנָם זְכוּיוֹת חָלוֹת
גַּם עַל הִתְעַקְּשׁוּת אֵין־פֵּשֶׁר
לְהַחְלִיא וְלַחֲלוֹת?

אַל תָּשִׂימוּ מַס שְׂפָתַיִם
לְזַיֵּף פֹּה מֻרְכָּבוּת.
הַמַּצָּב מַסְפִּיק פָטָאלִי,
רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָבוּד.

בַּמַּכָּר מַחְטִיא־הַמַּחַט
לֹא צָרִיךְ לִתְקֹעַ חֹד;
עִם שָׁכֵן נִנְהַג בְּנַחַת,
בֶּטַח אָח, וַדַּאי אָחוֹת –

אַךְ בִּכְתָב וּבְפַרְהֶסְיָה,
בִּכְלָלוּת, בִּלְשׁוֹן רַבִּים,
בְּאִמְרֵי חוּצוֹת, בְּפֶיְסְבּוּק –
כָּאן חָלִילָה שֶׁנַּחְבִּיא

אִם בְּמֶתֶק אִם בְּמֶתֶג
מְצִיאוּת שָׁחֹר־לָבָן:
דַּי. מֵתִים מִזֶּה. כְּבָר מֵתוּ.
אֵין לֹא זְכוּת וְלֹא מוּבָן

לֹא לְפַח הַקּוֹנְסְפִּירַצְיוֹת,
לֹא לְפֻלְחֲנֵי מִיתָה,
לֹא לַפַּחַד שְׁלוּל הָרַצְיוֹ
מִתְּשׁוּעָה לַאֲמִתָּהּ.

סִלְחוּ לַסְּלִיחוֹת

מִמּוֹצָאֵי הַמְּנוּחָה
לְאֹרֶךְ שָׁבוּעוֹת נוּכַל
לִשְׁמֹעַ אֶת קְהַל בְּנֵי פּוֹלִין
וְרוּס וְאַשְׁכְּנַז מֵלִין
עַל הַלָּשׁוֹן וְהַמִּלִּים:

פַּדְגּוּגִי? רִגּוּגִי? פְּקַח קוֹחַ?
מְטוּיָה? נְטוּיָה? אֵין לָקוֹחַ
שֶׁיִּקְלֹט אֶת הַמֶּסֶר בִּכְלָל!
שִׁמְרֵי שֶׁקֶט? יַקְשׁוּת? הִתְעוֹלָל?

הַרְשׁוּ נָא לִי אֵפוֹא לִנְזֹף וּלְהַרְגִּיעַ:
דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת נָשְׂאוּ תְּפִלּוֹת אֶל הָרָקִיעַ
אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גָּלוּת, וְהָאֱמֶת, גַּם קֹדֶם,
שֶׁלֹּא בִּלְשׁוֹן אִמָּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,
וְכָל מִלָּה דָּרְשָׁה לִמּוּד, כָּל הַתְּפִלָּה כֻּלָּהּ,
וְכָךְ זֶה גַּם כָּעֵת חַיָּה בְּקֶרֶב בְּנֵי גּוֹלָה –

וְאָנוּ נִבְהָלִים מִשֶּׁמֶץ יְצִירָתִיּוּת?
הִתְאַתְגְּרוּ! בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם תַּחֲרוּת אִיּוּת.

בִּמְקוֹם רַבִּים

טַרְחָנִיּוֹת וְטַרְחָנִים
מְכַעֲרִים/וֹת
מְאוֹתְתוֹתֵי סְגֻלּוֹתִים
קְוִוירִים.וֹת