12 מ־13 ראשי ממשלות ישראל היו חילוניים. בכל זאת, בארכיון התמונות של כולם, חוץ מגולדה מאיר, אפשר לראות אותם חובשים כיפה; בביקור בבית כנסת, בבית עלמין, ליד הכותל, בדל"ת אמותיו של גדול תורה תורן או תחת איזושהי חופה. אפילו את בן־גוריון (בחתונה של יצחק נבון). לכן קצת מוזר שדווקא במקרה של נפתלי בנט, ראש הממשלה הראשון שחובש כיפה בקביעות ולא בגלל אילוצי טקס או בחירות, הכיפה מושכת אש, ועכשיו גם הטלית והתפילין.
אנשי ימין רבים זעמו כשהתפרסמה שלשום תמונתו בתפילת שחרית במלונו בוושינגטון, רגע לפני פתיחת שיחותיו עם בכירי הממשל שם. הם ראו בה מעשה התחסדות: תראו איך הצדיק הזה, במירכאות, מתפלל לפני המצלמה, אחרי הממשלה שהוא הקים לנו עם לפיד, ליברמן והורוביץ.
אין ספק, המצלמה לא הייתה שם במקרה, כפי שהקלטת שיחתו המביכה של בנט עם אביו של המג"בניק הפצוע לא התגלגלה במקרה לאוזני כולנו. היא ביקשה להעביר מסר מעודד למבקריו של בנט מימין, חלקם הגדול עוטי טלית ומניחי תפילין בעצמם מדי בוקר, ערב ביקורו הראשון והחשוב בבית הלבן כראש ממשלת ישראל.
בנט, בהתייצבותו המצולמת בפני קונו עם טלית ותפילין, אותת לאנשי הימין הזועמים הללו: לא שכחתי מאין אני בא. אתם רשאים לכעוס עליי מאוד בגלל אופן הקמת הממשלה והשותפים הבעייתיים, אך הייתי ונשארתי יהודי מאמין, ציוני דתי, ירא שמיים. אני הולך לדבר עם ביידן, בלינקן ואוסטין כשאני זוכר היטב על מה אנחנו מתפללים בבוקר ("שובר אויבים ומכניע זדים", בין השאר) ומהו כיוון התפילה (ירושלים). כן, גם את יהודה ושומרון אני זוכר, לא רק את הגרעין האיראני, אף שבינתיים אני לא בדיוק עומד בתביעות שהגשתי לראשי ממשלות ישראל בתקופה שבה כיהנתי כמנכ"ל מועצת יש"ע או כיושב ראש הבית היהודי. דברים שרואים מכאן לא רואים משם וכו'.
להבדיל, כמה שעות לפני התפילה התפרסם הריאיון המקיף של בנט לניו־יורק טיימס, שבו שרטט קווים אדומים לאמריקנים ולעצמו: לא אקים מדינה פלסטינית, אוסיף לבנות בהתנחלויות ("ישראל תמשיך במדיניות הרגילה של גידול טבעי", כמו עד עכשיו), ולא אתן אור ירוק לפתיחתה המחודשת של קונסוליה אמריקנית לפלסטינים בבירת ישראל המאוחדת.
אז נכון, הוא גם הבטיח כמה דברים לפני הבחירות שלא קיים, אחת מהן אפילו בכתב מול המצלמה. מי יודע מה יהיה בסוף הפער בין אמירותיו למציאות, ובין התפילות להיעתרויות הבורא. אולם אפילו בשעה קשה זו, הימין הדאגן יכול להתנחם בכך שראש ממשלתו חש צורך נפשי – לא רק פוליטי – להיצמד מילולית לעקרונותיו משכבר הימים בענייני ארץ ישראל. אלה הדברים שהוא מתפלל עליהם בשלהי חודש אלול, בואכה ראש השנה תשפ"ב ויום הכיפורים. במקום לכעוס עליו שוב ולרקוע ברגליים, מותר לומר פעם אמן.
