המאבק הנחוש שניהלו שר הביטחון והרמטכ"ל להעלאת אחוזי הפנסיה של אנשי הקבע הזכיר את מה שאמר עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי לשעבר, על הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי:" התנהג בדיונים בעסקת שליט כמו יו"ר ועד הורי החיילים". נראה שהפעם היו אלה שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי שהתנהגו כמו יו"ר ועד עובדים וסגנו. רק היה חסר שמישהו יזעק; תותחים במקום גרביים? אתם השתגעתם?!
התנהלות זו מעוררת געגועים לרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רפאל איתן, כפי שניתן ללמוד מספרו, "רפול-סיפור של חייל": "ב־19 לאפריל 1983 פשטתי את המדים… הייתי בשליחות שנסתיימה… לא נהגתי על־פי המקובל: יכולתי, לפי התקן, להישאר שנה שלמה סמוך לשולחנו של צה"ל, לקבל משכורת מלאה, לנהוג במכונית צבאית, ליהנות מכל ההטבות. הייתי סבור, כי אין לנהוג כך".
הערגה אל רפול אינה מסתכמת בספרטניות שלו, אלא בעיקר בכמיהה למה שהיא מסמלת כמו גם דמותו המיתולוגית: נחישות, הקרבה, אמונה בצדקת הדרך ומעל הכול הבנה ברורה וחדה של מהות הסכסוך הערבי-יהודי והאמונה בצדקת הדרך. האם כל אלה תלויים בהסתפקות במועט זו כבר שאלה מורכבת, אולם קשה להתעלם מהעובדה שכמעט כל מה שרפול סימל באישיותו נעדר מהפיקוד הבכיר של צה"ל בדור האחרון.
מהרמטכ"ל כוכבי היו ציפיות גדולות שהנה הגיע ממשיכו של רפול, וזאת בעקבות הנאום שנשא עם כנסתו לתפקיד ובו דיבר על "צבא קטלני, יעיל וחדשני". עד לכינון ממשלת לפיד נהנה כוכבי מרוח גבית של הממשלה ליישום הדוקטרינה של אל מול אויבי המדינה. ממשלת נתניהו כמו גם אזרחי המדינה נהנו מהמצב שנוצר שבו היה על ראשי המדינה לרסן סוסים דוהרים.
גישתו של כוכבי הייתה לצנינים בעיניו של עיתון "הארץ" וקצרה היריעה מלהזכיר כאן את כל המאמרים שנכתבו נגדו. עם זאת נדמה שלא עיתון בוגדני שכזה יחמיץ הזדמנות לזנב ברמטכ"ל כאשר הגיבוי המדיני הנדרש הולך ונמוג.
המתקפה על כוכבי התגברה עוד בטרם הושבעה הממשלה החדשה שכן הכרישים מריחים דם מרחוק. ב־28 למאי כתב יגיל לוי במוסף הארץ מאמר תחת הכותרת "רמטכ"ל המרחב והמוות". לוי טוען שבמבצע "חומת מגן", ב-2002, אל"מ (דאז) כוכבי "במקום לציית לפרשנות הקלאסית של האויב, שלפיה קיר הוא מכשול שלא עוברים ואילו סמטה היא מקום שעוברים דרכו, הציע כוכבי פרשנות חלופית". כלומר כוכבי, פעל במחנה הפליטים בלאטה מחוץ לקופסה, ובכך הציל חיי חיילים, וזה ממש פשע אליבא דלוי: "הכוחות נכנסו למחנה לא דרך הסמטאות המחנה, שבהן ארבו הלוחמים הפלסטינים, אלא מבעד לקירות".
ליגיל לוי יש גם טענות על כך שבמבצע "שומר חומות", "הצבא הגיב בפרשנות משלו, שראתה את המנהרות לא כמרחב שיש להילחם בתוכו, כפי שנהג בצוק איתן, אלא כמרחב שיש לדחוק לתוכו את לוחמי האויב, ואז להשמידו מהאוויר כדי שיקרוס עליהם. בעוד אנשי חמאס ראו במנהרות מסתור תת־קרקעי, הצבא פירש אותן כשטח הריגה".
דוגמה נוספת למערכה המתנהלת נגד כוכבי הופיעה במאמר המערכת של "הארץ" מ־4 לאוגוסט, שנקרא "קוטלים וחוקרים". " 'משימתנו היא העמדת צבא קטלני'. כוכבי הבטיח וקיים… שבוע אחד, ארבעה הרוגים בנסיבות מופרכות. בן 12, נער בן 17, צעיר בן 20 וגבר בן 41 שאיש מהם לא סיכן את החיילים שהרגו אותם".
כוכבי שנותר עם גב חשוף, ללא גיבוי מדיני, הבין את רוח הדברים וביקש לצמצם את מקרי הירי. עם ההשלכות של המדיניות החדשה מתמודד עתה לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי.
לכוכבי יש שתי דרכים שהוא יכול לאמץ מרפול בכדי להתמודד עם המתקפות עליו. את אחת מהן הוא יכול ללמוד גם מחייל גולני שבלם את הפרובוקציה של ח"כ אחמד טיבי בחברון. רפול סיפר כיצד בחורף 1973 "ביום קפוא כזה, אפור בחוץ וקצת אפור בלב, אני רואה ג'יפ אזרחי, צהבהב ולידו בחור… זו הייתה פגישתי הראשונה עם ח"כ יוסי שריד וכל הבאות בעקבותיה לא היו יותר לבביות. לא הנחתי לו לבקר ביחידות, הסרות לפקודתי. ביקשתי אותו לעזוב את השטח".
באשר למתקפות עליו מעיתון "הארץ" הוא יכול לדמיין איך היה מגיב עליהן רפול. הוא מן הסתם היה מנפנף את ידו בביטול ומפטיר: "ג'וקים".
