הכסף הקטארי שאמור להיכנס בקרוב לרצועה, על פי מתווה שסוכם עם האו"ם, לא יפתור את הבעיה המרכזית בצד העזתי. המתווה שקובע כי הכסף יגיע רק לידי אזרחים הזקוקים לסיוע הומניטרי, ישאיר את חמאס מחוץ לרשימה, וימנע ממנו את ששת מיליוני הדולרים החודשיים אליהם התרגל. בחישוב לאחור, הארגון משווע ל־24 מיליונים חסרים. בניגוד לדיווחים בישראל, ארגון הטרור לא מרוצה מההסדר וזו הסיבה העיקרית למסלול ההתנגשות הידוע מראש.
יחידות הטרלול הליליות והפרחת בלוני התבערה שנראו אתמול (שבת) בגבול הרצועה, ימשיכו ללוות אותנו לאורך השבוע. חמאס לוקח אחריות מלאה על האירועים ומבין שיש רף מסוים שעד אליו ישראל תכיל. הפרחת בלונים תיענה בתקיפת מתחמים צבאיים ומנהרות והארגון מוכן לשלם את המחיר. לא מן הנמנע שהפרות הסדר לא יסתכמו בהפרחת בלונים וביחידות טרלול על הגדר. ייתכן כי ארגונים סוררים ישגרו רקטות לעבר ישראל, במספרים שמערכת הביטחון תסכים להכיל – אחת או שתיים לשטחים פתוחים או לאזורים בטווח היירוט של מערכת כיפת ברזל.
שלא יובן לא נכון. ההחלטה לקבל את המציאות הזו היא לא הגיונית ואף גובלת בשערורייה. ביום רביעי הקרוב 2.4 מיליון תלמידים יחזרו לגנים ולבתי הספר, כשקרוב ל־900 מתוכם הם ילדי הדרום. ישראל מוכנה לאפשר את המציאות הבלתי נסבלת של תושבי העוטף רק כדי לא להתמודד עם הגחל הבוער הזה שנקרא חמאס. מה שהיה לא יהיה, ועדיין, האסטרטגיה הישראלית לא מספיק חדה וברורה ומאפשרת את טרלול תושבי העוטף על ידי חמאס.
בשיחה אמר תושב אחד היישובים באזור שלצערו ישרא מגיבה רק כשיש נפגעים. "הם לא רואים את נפגעי הנפש רק את נפגעי הגוף", אמר כששאלתי אותו איך מקבלים בעוטף את המציאות לתקופה הקרובה. "אמרנו לצה"ל קחו כמה זמן שאתם צריכים. אנחנו מוכנים להקריב את החגים, את פתיחת שנת הלימודים והקיץ – מה שרק ייצטרכו. אבל הצבא והממשלה לא בעניין לטפל בטרור רק להכיל אותו". זו תחושה נוראה לחיות ככה, במציאות בלתי נסבלת, שמשום מה לא זוכה לטיפול הולם מצד מערכת הביטחון.
אז מה הפתרון? המציאות מול עזה היא לא עניין של שחור או לבן. בין הכלה – פרמטר שעומד על 1, לבין כיבוש הרצועה – פרמטר שעומד על 1,000, יש עוד 999 דברים שאפשר לעשות, אבל ישראל בוחרת לפעול בנקודות ההכלה. בצה"ל אומרים כי המכות שחמאס סופג כואבות לו, אבל נראה שארגון הטרור חושב אחרת. או שאולי הוא פשוט התרגל לכאב.
