אם נפוליאון בונפרטה יקפוץ פתאום לעכו הוא יגלה כי העיר שניערה אותו ממנה בחודש מאי 1799, לפני 222 שנה, כיבתה בקלות גם את הלהבות שאחזו בה במאי 2021. שלווה מוחלטת נחה עליה כשביקרתי בה בשבוע שעבר. בשערי בית הכנסת המרכזי ננעצה מודעה על מכירת מקומות לימים הנוראים (בזול, רק 150 שקל לכיסא), שני דייגים ניסו את מזלם בשיפולי הטיילת שעל חוף הים, וברחבת המגדלור בעיר העתיקה המליץ לי סדרן החניה המקומי לחנות במשבצת הפנויה הראשונה שאני מוצא, כי "עוד רגע יהיה מפוצץ פה".
הוא צדק. סמטאות העיר העתיקה שוב רוחשות מטיילים; אולי לא כמו בימים הטובים שלפני הפוגרום בשלהי אייר, או בשנים הרחוקות מאוד שבהן התגוררתי בעיר, אבל כמו באתר תיירות המשתקם לאיטו מקורונה. הים אותו ים, דקלמתי לעצמי את יצחק שמיר, והערבים אותם ערבים. גם היהודים. קשה להאמין שרק לפני ארבעה חודשים ארבה סכנת מוות אנטישמית בסמטאות. חתן פרס ביטחון ישראל, אבי הר־אבן, נספה בדלקה שהוצתה במלון האפנדי שבו התארח. חנויות נבזזו באין מפריע, סירות של יהודים הושחתו מול מסעדת אבו־כריסטו, ואספסוף השתולל ליד מסגד אל־ג'זאר. במשך ארבעה ימים של פרעות ודמים אפילו השוטרים פחדו להיכנס לזירה. העיר שבין החומות ננטשה בעיצומו של מבצע שומר החומות.
אבל בשבוע שעבר, כאמור, שררה שלווה בעכו. עננות קדם־סתווית ריככה את להט אוגוסט. צי של אוניות סוחר עגן במפרץ ממול. אחרי התלבטות ביטחונית קלה החניתי את המכונית למרגלות החומה, ברחוב נטול שם בין המגדלור למבצר עכו. המפא"יניקים ששלטו בעיר במשך עשרות שנים החציפו פנים להיסטוריה כשקראו את הקצה הצפוני שלו על שם ההגנה, למרות דפי המורשת המפוארים שדווקא האצ"ל רשם פה, אך את הקצה הצפוני שבין החומות הותירו בלי שם, כנראה כדי לא להכעיס את התושבים הערבים. לא נעים להזכיר להם את המחתרות העבריות. ב־1948, חודשיים לפני נפילת העיר בידי צה"ל, הם ביצעו לינץ' בארבעה עובדי חברת החשמל. רחוב דרך הארבעה, שנקרא על שמם במזרח העיר, היה בשנה האחרונה לזירה של שלושה מעשי לינץ' נוספים ביהודים. ברוך ה', הם ניצלו ברגע האחרון.
אגב, גם הרחוב הראשי בעיר, בן־עמי, נקרא על שמו של גיבור ההגנה. רחובות חשובים פחות נקראו על שם גיבורי ימין – שלמה בן־יוסף, עולי הגרדום, שנֵי אליהו וכמובן טרומפלדור וז'בוטינסקי. כולם ננטשו מזמן על ידי היהודים. לדיירים החדשים יש גיבורים לאומיים אחרים לגמרי. רק בשבת שעברה התקיימה בעיר צעדת לפידים רבת משתתפים, בהשתתפות בכירי רע"ם, למען שחרור החשודים בביצוע הלינץ'. האם אחד מנושאי הלפידים הוא המלצר שהגיש לי סודה עם לימון בבית הקפה שבפינת ההגנה ובן־עמי? ואולי האֵם הצעירה שילדיה הקטנים ליקקו גלידה בשולחן סמוך?
השבוע נפתח מלון האפנדי מחדש. שמחתי לגלות שכבר לפני שלושה שבועות נפתח גם מלון הבוטיק הכשר עכותיקה, אתר חופשה נחשק בשנים האחרונות. מבחוץ ומבפנים אין עוד זכר לחורבן שהותירו בו הפורעים. אושרי עילם, המנהל הצעיר, דיווח לי בגאווה שהתקרה המקומרת בלובי נוקתה אבן אבן על ידי חברה המתמחה בהסרת פיח. הסוויטות הקסומות שנפרצו זכו לריהוט טרי. גם המסעדה עם המרפסת שופצה, ואפילו נוסף בר משקאות בכניסה, כך שמעז יצא מתוק. בדרך נס ובחסדי שמיים הפורעים לא הספיקו להשחית את החיווט התקשורתי התת־רצפתי, והווי־פיי עובד כרגיל. רק מעלית עדיין אין פה, כי הצלבנים והתורכים שהקימו את הבניין לא חשבו על נגישות, אבל מי שמסוגל לטפס 46 מדרגות בכוחות עצמו, יוכל לאכול ארוחת בוקר מאוחרת מול הים הגדול, לבהות בגלים ולהדחיק לשעה קלה את הבעיה העכואית שהיא בעצם הבעיה הכלל־ישראלית בין הים לירדן ובין עכו לנגב: שותפות הגורל בין חמאס עזה לחמאס עכו, לוד, יפו וצומת שוקת.
ב־1968 חולל סגן ראש עיריית עכו מוחמד חוביישי סערה גדולה כשקרא להקמת מדינה פלסטינית. הוא נאלץ להתפטר, אולם זכה בתביעת דיבה נגד העיתון מעריב שייחס לו קשרים הדוקים עם בכיר בארגון פת"ח. השנה יישרו ערביי עכו קו עם חמאס, ואיתם גם חלק נכבד מהריכוזים הגדולים של האוכלוסייה הערבית בתחומי הקו הירוק. כתבנו בעיר יאיר קראוס חשף פה לפני שבועיים שכמעט כל הפורעים שהועמדו בינתיים לדין לא היו בעלי עבר פלילי, כאלה שאפשר למצוא בשולי כל חברה אזרחית, אלא צעירים נורמטיביים. הם לא חלק מ"תופעת האלימות בחברה הערבית", כי אם בעיית פח"ע מתרחבת.
הפסקת האש והמולת הקמתה של ממשלה חדשה הסיחו במהירות את הדעת מהבעיה ומכל מה שאירע באביב, אבל האש לא כבתה. אוזלת היד השלטונית מתדלקת את הגחלים שנותרו מתחת לפני השטח. הפורעים הפנימו היטב את פחדנות המשטרה. בסיבוב הפרעות הבא הם יכו שוב, והפעם גם בנשק חם, אם משטרת ישראל וממשלת ישראל ימשיכו לנמנם, ואם עיריית עכו תאמץ את ההדחקה כמדיניות מוניציפלית במקום לדרוש מהשלטונות פעולת ביעור יסודית של קיני החתרנות.
"גורל המזרח נקבע בעיירה קטנה זו", נאנח נפוליאון באוזני כותב זיכרונותיו. מדינת ישראל חייבת לקחת בחשבון את האפשרות שגם הגורל הישראלי.
