השבוע האחרון הרעיד את משרדי הקריה בתל אביב ובייחוד את הלשכות הגבוהות. מותו של המסתערב לוחם מג"ב סמ"ר בראל חדריה שמואלי שנקבע אתמול (ב') הוא לא עוד מקרה מצער באירוע מבצעי. הוא מקרה מכונן שמרעיד את המערכת.
לא מוגזם לומר שהתחקירים המבצעיים של צה"ל בדרך לזעזוע. אמנם, עד היום צה"ל התהדר בתחקור מבצעי מפואר, אך נראה שהחברה בישראל משרטטת מציאות חדשה, בה משפחות שכולות דורשות תשובות ומקבלות אותן. הן זועמות וזועקות מחדל, ובצדק. בתרחיש בו לוחם יוצא לפעילות מבצעית ומוצא בה את מותו, ולאחריה מגיעות תשובות שיכולות לתת הסברים זה מצב בלתי נסבל.
עד היום כשהיו אירועים מבצעיים שסיומם היה טראגי, התבצע בראש ובראשונה תחקיר מבצעי בתוך היחידה. התחקיר בנוי בצורה כזו שהוא חסוי ומגן על מי שמתושאל בו, כשהמטרה המרכזית של בו היא לזהות את התקלות באירוע. תחקיר מבצעי בצה"ל לא נועד למצוא אשמים, אלא נועד למנוע את התקלה בפעם הבאה על מנת שלא תהיה טעות.
מותו של בראל הוא מיותר ולא היה צריך להתרחש. זהו אירוע טקטי שנכשל במבנה ההגנה שלו, והסתיים במוות מיותר ומצער. מהות התחקיר המבצעי היא להישאר עלומה, כדי שמי שמתוחקר בו לא יחשוש שמה דבריו יביאו לענישה. רק במקרה שעולה חשד לפלילים או לרשלנות בתפקוד, הנושא מועבר לבחינת הפרקליט הצבאי והוא זה שמחליט אם יש מקום לפתוח בחקירת מצ"ח.
המקרה הנ"ל הוא אירוע מורכב מאוד, שכן מדובר בלוחם משמר הגבול שנהרג באירוע תחת פיקוד טקטי של צה"ל. כל הגורמים צריכים לקחת חלק בתחקיר, וכולם צריכים לספק את התשובה היכן היה כשל באירוע. לא מן הנמנע שלא יימצא כשל מבצעי, שכן אירוע כזה הסתיים כבר בעבר כטרגדיה שהיא חלק ממחיר הדמים שישראל משלמת על הגנת הגבולות שלה.
אבל, וזה האבל שמטלטל את המערכת, הרשת החברתית החברה בישראל והמשפחה שמאומצת על ידי סוללות עורכי דין וידועני רשת מרעידה את המערכת. אולי המקרה של בראל לא יהיה זה שישבור את תקרת הזכוכית של הדרך בה נעשים תחקורים, אך הוא ללא ספק אחד האירועים הדרמטיים שמעמידים נקודת סיום ליום שבו זה יקרה.
