על אף הרצון העז להימנע מטקסט על שנה חדשה והתחלות חדשות, נראה שהמציאות חזקה מהרצונות האישיים שלנו, שכן עבורי זוהי אכן אכן התחלה חדשה. המילים הבאות יהיו המילים הראשונות שנחליף בינינו, אתם כקוראים ואני ככותבת. לאחר שנים ארוכות שניזונתי מהטקסטים של כותבי העיתון המשובח הזה, אני שמחה להימנות עמם בעצמי. כולי תקווה שתמצאו את המאמרים שלי מעניינים; שבין אם תאהבו את דעותיי ובין אם לאו, עדיין אהיה חלק מרשימת הכותבים שתרצו להגיע אליהם בדפדוף בעיתון; שההתחלה שלי פה ככותבת מן המניין תהיה גם התחלה של קשר אינטלקטואלי בינינו. שנה טובה.
*
אחת המנטרות שחברי הממשלה החדשה חוזרים עליהן היא האווירה הטובה הקיימת לדבריהם בין חבריה. נפתלי בנט משתף סרטון שבו גדעון סער מפרגן לו בריאיון, חברי הממשלה שבים ומזכירים בריאיונות את האווירה הטובה ושיתוף הפעולה הפורה, ולפני כשבועיים פרסם בנט עצמו סרטון שבו השרים מפרגנים לו וזה לזה, תחת הכותרת "אנשים שונים, ממשלה אחת". במקום לדבר על מהות, הממשלה הנוכחית משווקת לציבור "אווירה טובה ויחסים נהדרים".
המחשבה הראשונה למראה המופע הזה היא לא רק תחושת זלזול כלפי הציבור, אלא הבנה שמדובר באחיזת עיניים. הרי אין צמרת שלטונית בלי מזימות ואין פוליטיקה בלי תכסיסים. כולם רואים את המרמור של גנץ ואת השליטה של ליברמן. אפילו במשרד עורכי הדין הקטן ביותר יש מזימות פוליטיות ואינטריגות פנימיות, אז בממשלה גדושת שאיפות פוליטיות אין? זהו שקר שמטרתו תחזוק שפה חדשה, מתוך שאיפה שהשפה הזאת תייצר אפקט הרדמה: ככל שהממשלה הנוכחית תקדם את הרעיון של אווירה טובה, משקעים בצד ו"באנו לעבוד", כך מקווים חבריה שהציבור ישכח שיש מהות ושיש מדינה לנהל.
חברי הממשלה המפרגנים טועים לחשוב שלאזרחים אכפת מהאווירה ביניהם, ומאמינים שכך הם ירדימו את הציבור. הם חושבים שהציבור ישכח את הפגישה הסתמית של בנט וביידן, את מנהלי בתי החולים שהודיעו שלא יקבלו עוד חולים, את המחדל בדרום ומותו של בראל חדריה שמואלי, את תוספות הרמטכ"ל של גנץ, את נאום האנטישמיות של לפיד, את ששת המנדטים של בנט שאינו שולט בשריו, והכי חשוב – הם חושבים שהציבור לא ישים לב שפשוט אין להם ציבור להצטלם איתו.
הם מצטלמים זה עם זה כי אם ילכו ברחוב, רוב אזרחי ישראל לא ירוצו לבקש סלפי. קשה מאוד למצוא אחד מהמצביעים ל־11 המנדטים המשותפים (ביום טוב של הסקרים) של תקווה חדשה וימינה, שיתגאה בכך שפגש מישהו מחברי המפלגות האלה בקיאקים בכפר־בלום. אז הם מצטלמים עם עצמם ומפרגנים לעצמם בסרטונים ותמונות נוטפי אהבה, כפיצוי על היעדר האהדה הציבורית.
אבל יש כאן משהו עמוק יותר מהצורך הבוער בפיצוי על מחסור בכריזמה ובתמיכה פופולרית. ייתכן שחלק מהרצון לדגמן "אווירה טובה" נובע מאובססיה לבנימין נתניהו ומהמיתוס שהתקבע ולפיו "עם נתניהו היה לא נעים לעבוד", או שהאווירה סביבו הייתה "רעילה". גם אם זה נכון, לא מדובר בנתון שגורם לציבור אוהדיו להעריך אותו פחות, משום שאותו קהל בוחן את נתניהו בעיקר על סמך ביצועיו כמנהיג.
יתרה מכך: אוהדיו של נתניהו דווקא התרשמו מכך שאובמה ראה בו מנהיג עקשן ומתריס, ולא טען שהוא נחמד וידיד אמת. המשמעות מבחינתם היא שנתניהו דאג לאינטרסים שלהם ושל ישראל, על חשבון האווירה הטובה שהיה יכול ליצור עם אובמה – אילו רק היה מרצה אותו ונכנע לתכתיביו. כשבנט אמר השבוע ש"נוצר קשר אישי" בינו לבין ביידן, הוא חשב כנראה שמאזיניו התרשמו. בפועל זה עורר בעיקר גיחוך.
במרחק לחיצת יד
פמפום שיח "האווירה הטובה" לא רק שאינו מרשים ואינו מדד לכלום, זהו ביטוי נוסף להיותה של הממשלה הזאת ממשלת שמאל. אווירה טובה, צחוקים, חיוכים והעלמת קונפליקטים, הם לא אסטרטגיה מתוכננת אלא תפיסת עולם אוטופיסטית־שמאלנית קלאסית. בעיני איש השמאל השלום נמצא מעבר לפינה, במרחק של עוד חיוך, עוד לחיצת יד, עוד מחווה. אין אינטרסים, אין הבדלים בין תרבויות ואין משקעים. הכול פתיר, ואם רק נוותר, נפעיל את הקסם האישי ונהיה אמפתיים לזולת, הכול יסתדר. לעומתה, תפיסת העולם הימנית ריאליסטית יותר.
במובן הזה, נפתלי בנט הפנים באופן מלא את אידיאת השמאל. עם ששת המנדטים שלו הוא לא היסס להפוך לראש ממשלה אך ורק על סמך הסברה המנותקת והלא רציונלית כי אופיו הנוח ונעימות הליכותיו יצליחו לטשטש את ההבדלים בין רע"ם, מרצ, העבודה, יש עתיד, ליברמן, ומצביעיו מהמחנה הלאומי. במעשיו ובאמירותיו הוא מקדם את התפיסה שלפיה המציאות היא לא מאבק בין אינטרסים ותפיסות עולם סותרות, אלא טרגדיה של מנהיג מפלג בדמות נתניהו, וחוסר הבנה ששיחה טובה יכולה לסדר. אריה דרעי אפשר לנו הצצה להנחה המשונה הזאת, כשחשף כי בנט אמר לו שבנאום אחד באו"ם הוא יוכל לשנות את המציאות הגיאו־פוליטית מהיסוד.
בנט מאמין שאם יחייך לג'ו ביידן ויבחר אוצר מילים של "עידן חדש" ו"רוח חדשה", ארה"ב תבוא לקראת ישראל מול איראן, מול הפלסטינים ובסוגיות אזוריות נוספות. שהקשר האישי (שלא נוצר) בינו לבין ביידן, הוא ערבות למשהו. נפתלי בנט רואה לנגד עיניו את תמונתם המחויכת של יועז הנדל ומתן כהנא יושבים עם פק"ל קפה ביום השבעת הממשלה, ומאמין שכך אפשר לפתור כל בעיה. גם את הגרעין האיראני.
הבשורה הרעה לאזרח הישראלי היא שכל עוד שרירי החיוך של חברי הממשלה הזאת לא יתעייפו, היא צפויה לשרוד ארבע שנים מלאות. הם יחתמו על הסכם עם הפלסטינים ויצטלמו מחויכים, יוותרו לאיראנים כשהם מדגמנים חיוכים, ויוותרו לגנץ ולליברמן בחיוך מאוזן לאוזן. ממשלת הפרגון והמילה הטובה של בנט מאמינה באוטופיה, ולא אכפת לה מה יהיו ההשלכות על ישראל. העיקר שבתמונה הם נראים טוב, אפשר להעלות לאינסטוש.
