למרות היקפי תחלואה גבוהים מאלה ששררו פה בראש השנה שעבר, השנה לא צפוי להיות בישראל סגר בחגי תשרי. הרבה השתנה בשנה החולפת, בראש ובראשונה החיסונים. לפני שנה הם היו נראים לחלקנו פנטזיה רחוקה, עכשיו אנחנו מקבלים את הזריקה השלישית בתוך שנה. בחגי תשרי אשתקד, מי זוכר, זכינו גם לקבל שי לחג ממדינת ישראל: מענק לכל אזרח, היישר לחשבון הבנק. השנה זה לא יקרה. גם עסקים שמתלוננים על פגיעה משמעותית בשל מגבלות הקורונה, לא זוכים למענקים או פיצויים, ואפילו בתי חולים מתקשים לקבל תקציבים ממשלתיים. הפער בין סיום השנה היוצאת לראשיתה אולי קטן יותר מזה שחווינו בסוף השנה שעברה, אבל הוא עדיין משמעותי. האירועים מתפתחים בקצב גבוה, ואת חלקם כבר הספקנו לשכוח. ארבע הערות לסיכום השנה.
1. חופשה באמצע החיים
השנה הזו לימדה אותנו לקחים חשובים, ולא רק בתחום האפידמיולוגי. גילינו, למשל, שחוקי הכלכלה לא מתבטלים גם באמצע מגפה עולמית, ואפילו אם זה ממש ממש לא מתאים לנו. גילינו מחדש שאנשים, כמה מפתיע, מגיבים לתמריצים. אם משלמים להם כדי לשבת בבית, הם פשוט נשארים בבית ולא יוצאים לעבוד. כשרצינו למתן את היקפי התחלואה, זה התאים לנו ושמחנו על כך. אבל אז גילינו שהתמריץ נשאר גם כשזה פחות מתאים לנו, וכשרצינו שהם יחזרו לעבוד – הם לא חזרו.
תשפ"א הראתה לנו תופעה חריגה במיוחד. לצד מספר גבוה של מובטלים, ראינו גם עלייה היסטורית במספר המשרות הפנויות במשק. בחודש יולי היו בישראל כמעט 323 אלף בלתי מועסקים, ובאותו חודש ממש היו כאן 134 אלף משרות פנויות – המספר הגבוה ביותר שנמדד מאז שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה התחילה לבחון את הנתון הזה. מחקר עדכני של שירות התעסוקה סיפק לנו נתון מפתיע נוסף: מאז פרוץ משבר הקורונה, שיעור המתפטרים מתוך כלל דורשי העבודה בישראל גדל והגיע לגובה של 22.6 אחוזים. לא מדובר באנשים שפוטרו מעבודתם, אלא באנשים שמיוזמתם, בזמן משבר כלכלי, בחרו לעזוב מקום עבודה שרצה בהם ולהצטרף למעגל האבטלה.
מדינת ישראל התחייבה לתת דמי אבטלה למשך שנה קדימה – מיוני 2020 ועד יוני 2021 – ויצרה בכך בעיית תמריצים קלאסית. דמי האבטלה היוו כ־70 אחוזים מהשכר הרגיל, והפער הזה לא הספיק כדי לשכנע אנשים לחזור לעבוד. סטודנטים צעירים שמחו לקבל 70 אחוזים מהכנסתם, תמורת הרבה מאוד זמן פנוי להשקיע בלימודים. אימהות צעירות עשו חישוב וראו שעם חוסר היציבות במסגרות לילדים עדיף כבר להישאר בבית, והתפטרו. עובדים מבוגרים או בעלי מחלות רקע וגורמי סיכון, העדיפו שלא לחזור מהחל"ת, גם במחיר אובדן של שיעור כלשהו מהכנסתם. יחד עם המענקים שחילקה הממשלה, והירידה בהוצאות המשפחתיות שנבעה מהסגרים ומהמגבלות, משקי בית רבים הסתדרו עם ההכנסה הנמוכה והעדיפו את המצב החדש.
כשהמדינה רצתה שהעובדים יחזרו מהחל"ת, היא הייתה צריכה להשקיע סכומים נוספים במענקים להשבת עובדים ועידוד תעסוקה, וזרקה כסף פעמיים
בתקופה של מהפכים אישיים וחששות בריאותיים, הגמישות המלאה והזמן הפנוי בשפע היו שווים לאנשים רבים גם הפסד של 30 אחוזים מהכנסתם, וגם אובדן הכנסה זמני לשלושה חודשים למי שהתפטר מיוזמתו – בגלל ההבטחה הממשלתית שאחריהם תהיה הכנסה מובטחת לשנה. כך קרה שעסקים רבים מחפשים עובדים בנרות, אבל העובדים העדיפו להישאר בבית. במקום שאנשים ייצמדו לעבודתם בתקופת משבר, המדינה סיפקה להם תמריץ לעזוב את העבודה, לשמור על הכנסה גבוהה ויציבה, וליהנות משפע זמן פנוי ומחופשה באמצע החיים. כשהיא רצתה שהם יחזרו, היא הייתה צריכה להשקיע סכומים נוספים במענקים להשבת עובדים ועידוד תעסוקה, וזרקה כסף פעמיים. שכלול ועוד שכלול של המודלים לא הצליחו לפתור את בעיית התמריצים הזו, שנאמר: אבן שטיפש אחד זרק לבאר, גם אלף חכמים לא יצליחו להוציא.
2. מפוקס ועד ישרוטל
כלל כלכלי נוסף שהתברר לנו השנה, הוא שחוקי הביקוש וההיצע לא חדלו מפעולתם רק כי יש מגפה עולמית. נדמה שאנשים שכחו את הכלל הבסיסי הזה בקיץ האחרון, כשזה הגיע לחדרים במלונות. המתלוננים הרבים על רשתות המלונות ש"מפקיעות מחירים" ומנצלות את הקהל הישראלי השבוי, שהיה מוגבל ביציאה מהארץ, שכחו שכאשר יש ביקוש גבוה והיצע נמוך, המחירים עולים. איך אתם מציעים לחלק אחרת משאב במחסור? הגרלה? הקצאה ממשלתית של סוויטה באילת?
הביקורת הזו הגיעה לשיא השבוע סביב פרשת ישרוטל. לרשת המלונות הישראלית היה רבעון מוצלח במיוחד, עם רווחי שיא של כ־78 מיליון שקלים. הרשת חגגה את ההישג, שהגיע לאחר שנה קשה של הפסדים, ואפילו חילקה דיבידנד לבעלי המניות שלה. אלא שאז התברר כי ישרוטל קיבלה ממדינת ישראל 36 מיליון שקלים בגלל ההפסדים ההם, במענקים שונים. כיצד יכולה רשת ישרוטל, התרעמו רבים, לקבל ביד אחת מענקים מהמדינה, וביד השנייה להרוויח בענק על חשבון התייר הישראלי ששילם מחירים גבוהים, ואף לחלק דיבידנד לבעלי המניות? גם שר האוצר תהה על כך, וקבע כי "זה לא סביר שחברות שמרוויחות ומחלקות דיבידנדים יקבלו מענקים. הציפייה שלנו היא שהם יחזירו את המענקים בלי שנדרוש".
למען האמת, הרווחים של ישרוטל הגיעו מסיבות הגיוניות, שאינן חמדנות גרידא: עלייה משמעותית בתפוסת החדרים, וכן מעבר משיווק לקבוצות תיירים מחו"ל במחיר נמוך, לשיווק חדרים בודדים לנופשים ישראלים, שמטבע הדברים מחירם גבוה יותר. ישרוטל ומלונות אחרים שיווקו חדרים רבים חודשים מראש, במחירים נמוכים ואפילו הפסדיים, כשאף אחד עוד לא ידע אם בקיץ המלונות יהיו פתוחים, ועם אפשרות ביטול עד לרגע האחרון. ההוצאות שלהם ירדו בגלל מחסור בכוח אדם, אותה סיבה שבגללה מלכתחילה הם קיבלו את המענקים. עד הגעת העונה החמה היו מעט חדרים פנויים במלונות, אבל הרבה מאוד ישראלים שרצו אותם בגלל המגבלות על היציאה מהארץ. הביקוש הגבוה מול ההיצע הנמוך גרם לעליית מחירים, כמו שקורה תמיד במנגנון שוק תחרותי.
על מה בדיוק יש לכעוס על רשת ישרוטל? שהצליחה להפוך שנה קשה ולצאת ממשבר חמור לכדי רווחים נאים (בניגוד, אגב, למקבילותיה שעדיין חוות קשיים)? זה לא מה שאנחנו מצפים שעסקים יעשו? לא זו הסיבה שנתנו לה מענקים וסייעו לה לשרוד מלכתחילה? במקום להפנות את האצבע המאשימה אל החברה שקיבלה מענקים, יש להפנותה אל המדינה שמיהרה, כמו תמיד, לחלק את כספי המיסים שלנו בלי תנאים ובלי דרישות. מתוך 36 מיליון שקלים שקיבלה ישרוטל, 12 מיליון היא קיבלה ב־2020 במסגרת מענקים לשימור ענף המלונאות, 9 מיליון בפטור מתשלומי ארנונה, ו־15 מיליון שקלים על השבת עובדים מחל"ת. המענק האחרון היה כנראה הכי פחות הכרחי, משום שישרוטל לא הייתה צריכה עידוד כדי להחזיר עובדים. היא גייסה ברגע הראשון את כל העובדים שיכלה, והתחננה לעובדים נוספים.
מקרה דומה התרחש מוקדם יותר השנה. הראל ויזל, מבעלי קבוצת פוקס, התארח בשיא המשבר לעיתים תכופות באולפני החדשות, וקרא למדינה לסייע לעסקים הקורסים בגלל הסגרים והמגבלות. הקמפיין של פוקס ועסקים גדולים אחרים הצליח להפליא, והמדינה הבטיחה מיליארדים בסיוע לעסקים. אך בהמשך הסתבר שרבים מאותם עסקים הציגו רווחים נאים באותה תקופה בדיוק. הם עשו זאת באמצעות חיסכון על עובדים (שהמדינה שילמה על החל"ת שלהם), והנחות שקיבלו בארנונה ובתשלומי השכירות. גם במהלך הסגר הן המשיכו במסחר מקוון, ועם החזרה לפעילות פיצו על ההפסדים של הסגר. כך קרה שחברות רבות הציגו הכנסות מרשימות, וחלקן אפילו שברו שיאי תשואה. ויזל, שקבוצת פוקס בבעלותו הציגה רווחי שיא ושחילק גם הוא דיבידנד, נתפס במצב מאוד לא מחמיא: מצד אחד דורש פיצויים מהממשלה, מצד שני מכניס מיליוני שקלים ברווחים לכיסו. פוקס ויתרה על המענקים הממשלתיים, וגם ישרוטל ויתרה כעת על חלוקת הדיבידנד מסיבות של נראות. הן יחלקו אותם בעוד שנה או שנתיים, כשהנושא ירד מהכותרות.
חלוקת המענקים העיוורת הייתה החלטה פוליטית יותר מכלכלית, ניסיון להרגיע ולהשתיק את קולות המחאה. אבל המענקים להשבת עובדים למשל, שחולקו בלי הוכחת נזק, בלי מגבלה על גובה המענק ובלי בחינה מי זקוק לו ומי לא – חזרו כבומרנג. הם גם ניתנו לחברות חזקות שהרוויחו, וגם לא סייעו להורדת האבטלה. כשהממשלה מנסה לרכך את קשיי המגפה, היא מונעת את ההרס היצירתי שחייב להתרחש כדי שהכלכלה תתאושש. מי שפעל בהתאם לאינטרס העסקי שלו והרוויח אינו ראוי לגנאי, אלא רק הממשלה שהושפעה מצעקות במקום לבחון את המציאות נכוחה. שורת הרווח תמיד תהיה חזקה יותר מהניסיון הממשלתי לנחש מי זקוק לעזרה ומי יכול להסתדר לבד.
3. לא מפחדים מפיטורים
בנושאים הללו, השינוי החשוב ביותר לעומת השנה שעברה הוא חילופי הממשלה. ידו של שר האוצר הנוכחי קפוצה הרבה יותר מקודמו; הוא לא מחלק פיצויים לעסקים, לא מענקים לאזרחים, ולא חל"ת לצעירים שיכולים לעבוד. ההיגיון הכלכלי פגש סוף־סוף את ההיגיון הפוליטי. לאחר שהממשלה הקודמת נמנעה מהעברת תקציב מטעמי הישרדות פוליטית, והעדיפה להשתמש בפתרונות ביניים וב"קופסאות" כדי להתמודד עם משבר הקורונה, הממשלה הנוכחית מוכרחה להעביר תקציב בקרוב. המסר הנוכחי של קברניטי האוצר ברור: יש תקציב, לא פורצים אותו, ואין יותר כסף שמפוזר מהליקופטרים. "אם יש עסקים שנפגעו, נבדוק אותם לגופו של עניין", אמר השבוע שר האוצר.
אפילו אל־על, שרגילה לבקש ולקבל סיוע, קיבלה מהממשלה הצעה להלוואה, ללא מענקים, ולצידה דרישה נחרצת להתייעלות ולהזרמת כספים מהבעלים. לא עזרה מחאת העובדים לצד מטוס ראש הממשלה שהמריא לפגישה עם נשיא ארה"ב. במשרד האוצר כבר לא מפחדים מאיומים בפיטורים של מאות עובדים, ואפילו מעודדים זאת. "אולי בתנאי המשק החדשים אין צורך שאל־על תחזיק אותה כמות עובדים ואותה כמות מטוסים", אמר לאחרונה ליברמן, ורם בלינקוב, מנכ"ל משרד האוצר, הוסיף "אני מעריך שחברות התעופה יצטרכו להתאים את גודלן לעולם המשתנה".
על מה בדיוק יש לכעוס על רשת ישרוטל? על שהצליחה להפוך שנה קשה ולצאת ממשבר חמור לכדי רווחים נאים?
זהו קו חדש ומרענן מצד קברניטי הכלכלה הישראלית. לממשלה הנוכחית יש גם פרספקטיבה טובה יותר על טיבו של המשבר, לעומת זו שקדמה לה. בניגוד לראש השנה הקודם, רוב המשק כבר לא נמצא כעת במשבר. עסקים שחוו קשיים חמורים בסגר הראשון והשני, הצליחו להסתגל למציאות החדשה, נסגרו או שהסבו את ייעודם. מסעדות בנו מערכי משלוחים, חנויות יצרו מערכי קניות מקוונים, אנשי עסקים ונותני שירותים למדו להכיר את הזום ועורכים פגישות טלפוניות, ורבים למדו לעבוד מהבית. המעבר משגרה למגבלות תנועה והתקהלות אינו קיצוני כמו בתחילת המשבר, ועובר בצורה חלקה יותר. חלוקת מענקים גורפת, ואחזקת ענפים שלמים בהנשמה מלאכותית ממשלתית – אינן מתכון נכון לאושש את הכלכלה הישראלית. משרד האוצר הנוכחי מבין זאת, ופועל בהתאם. מה שהיה נכון אולי למשבר הראשוני, עם תנאי אי־הוודאות הקיצוניים וחוסר ההיערכות המשקי, כבר לא נכון עכשיו.
4. טיסה לשום מקום
חבל רק שאת אותן תובנות הממשלה לא מחילה פנימה, אצלה בבית. המגזר העסקי נדרש לדיאטת בזק הכרחית וקיצונית, שתותיר אותו, יש לקוות, במצב טוב יותר. על המגזר הציבורי לא חלו אותם כללים. שם לא פוטרו עובדים, ודאי שלא היו קיצוצים בשכר או דרישות התייעלות. כל הדיבורים על הקפאת שכר או "היטל קורונה" התאיידו באוויר, ובעסקת החבילה שנידונה כעת עם ההסתדרות, עוסקים בשאלה אם לקצר לעובדים את שבוע העבודה בעוד כמה שעות, או סתם להעניק להם עוד כמה ימי חופשה. המחיר העיקרי שעובדי המגזר הציבורי שילמו לאורך משבר הקורונה היה באובדן ימי החופשה שלהם, שהם מראש גבוהים בהרבה מאלה של מקביליהם בשוק הפרטי. על המורים אין בכלל מה לדבר.
הממשלה הנוכחית מעבירה רפורמות חשובות בתחומים רבים, אבל בכל הנוגע לוועדי העובדים העסקים נמשכים כרגיל. שר האוצר ליברמן וחברים ממפלגתו התבטאו בעבר על הצורך להגביל את הוועדים החזקים ואפילו את זכות השביתה במגזר הציבורי, אבל הנושא הזה נותר מחוץ להסכמות של הקואליציה.
את אותה דרישה שהממשלה מפנה כלפי אל־על, היא יכולה להפנות, למשל, גם כלפי רשות שדות התעופה.
אם אל־על נדרשת להתכווץ בעקבות השינויים בעולם התעופה, מדוע שרשות שדות התעופה לא תעשה זאת גם כן? השינויים בעולם התעופה משפיעים גם על רשות שדות התעופה, שנדרשת כיום לפחות עובדים מבעבר. לאורך שנת 2020, שנת הקורונה שבה הטיסות קורקעו לתקופות ארוכות, רשמה רשות שדות התעופה הפסדים ניכרים. חלק גדול מהעובדים הזמניים יצאו לחל"ת, וגם העובדים הקבועים ספגו ירידה רוחבית אבל זמנית בשכרם, שחזר אחר כך במלואו. גם כיום מעסיקה רשות שדות התעופה כ־1,870 עובדים קבועים מתוך כ־4,000 עובדים בסך הכול, בשכר לא נמוך בכלל, אף שברבעון השני של 2021 מספר הנוסעים היוצאים לחו"ל מנמל התעופה בן־גוריון ירד ב־81 אחוזים, ומספר הנוסעים הנכנסים ירד בהיקף דומה. המספרים הללו צפויים להישאר כך עוד תקופה ארוכה.
דירקטוריון רשות שדות התעופה פרסם הנחיה לצמצם 350 עובדים קבועים, אך הוא נתקל בהתנגדות נחרצת של ועד העובדים, שמסרב לצמצום במצבת העובדים. רק בשבוע שעבר דווח על עיצומים שגרמו לעיכובים ושיבושים בטיסות היוצאות מנתב"ג והנכנסות אליו. כל עוד ועד העובדים של רשות שדות התעופה ישלוט במונופול על שער הכניסה לארץ והיציאה ממנה, הוא ימשיך לקבל כל מה שהוא רוצה, על חשבון הציבור.
