אחת הפרקטיקות הנפוצות בשידור חי ממקום התרחשות כזה או אחר היא הבאת עד ראייה שיספר מה קורה, מה קרה ואם אפשר אז גם תחזית מה יקרה. זה אותנטי, נותן תחושה של דיווח אמיתי מהשטח, וגם ממלא זמן אוויר. בתקופת הפיגועים של האינתיפאדה השנייה סוכמו הראיונות האלה במילים "פתאום שמעתי בום", כי זו בערך התרומה החדשותית של עדי ראייה כאלה: היא שואפת לאפס.
בסוף השבוע האחרון קיבלנו תזכורת לסוגת עדי הראייה הנ"ל, במופע קצרצר ומופרך שהגיע לפסגה קומית ראויה מבלי שלאף אחד מהצדדים הייתה כמובן כוונה לכך.
הכתב עמית קוטלר נשלח על ידי מערכת חדשות 13 לדווח מפסטיבל הפנג'ויה באילת, אירוע שיש שיְכנו אותו פסטיבל סטודנטים ויש שיכנו מדגרת קורונה פסיכית. במסגרת הבלבול והבלגן הכללי שאפף את הפסטיבל, המגישה נגה ניר-נאמן פנתה לכתב במילים: "המסיבות נפתחו באיחור, אבל נפתחו", משפט שקוטלר נאלץ לסתור מיד במשפט משלו – "העדכון האחרון הוא שהמסיבה במלון לידנו בוטלה, כנראה שהלחץ עשה את שלו".
ואם כבר קוטלר מדווח מהשטח על הכאוס וחוסר הידיעה סביב, אז למה שלא יבשר לקהל בבית שהוא רוצה לצרף לשיחה את גיא. מי זה גיא? לא ברור. גם לא ממש משנה. דמות בלונדית צעירה ועטוית שפם אופנתי – כנראה, צריך לבדוק את זה – הופיעה על המסך: "אתה מספר לנו שהמסיבה כאן בוטלה עכשיו", שאל-פקד עליו קוטלר, אבל לגיא קצב משלו. "ערב טוב. נכון, אהלן אני גיא".
קוטלר קצר הרוח (אנחנו יודעים שאתה גיא. תתקדם) ממשיך: "ספר לנו, אתם הגעתם לכאן וביטלו לכם את הפנג'ויה או לא?"
"נכון, אני הגעתי לכאן היום, עדיין אין לנו מושג אם הפנג'ויה בוטלה או לא בוטלה", משיב גיא. (הכתב מתעלם מגיא ומביט בסלולרי שלו, מה שלא מונע מגיא להמשיך). "אנחנו.. (שוב מבט של הכתב לסלולרי) "אי-הוודאות פה שוררת, אין לנו מושג מה קורה, אנחנו יודעים דברים דרך שמועות".
קוטלר מנסה לסיים את השיחה ונכנס לדבריו ללא הצלחה, גיא ממשיך): "אם המסיבה תהיה או לא תהיה".
"תודה רבה גיא, אנחנו נסתפק בדברים האלה", קוטע קוטלר את דבריו.
"הדברים האלה" של גיא נמשכו פחות מחצי דקה. בשלושים השניות האומללות הללו לא נמסר כל מידע חדש. להפך, רק עוד אינפורמציה לא בדוקה וחסרת כל פשר. מה שכן, לפחות הצופים בבית זכו לרגע של חיוך, שזה כנראה יותר ממה שזכו לו משתתפי הפנג'ויה שבוטלה או לא בוטלה, מי יודע.
