תמונה לא יצאה מהביקור הלילי של שר הביטחון השבוע במוקטעה, ובכל זאת פומביות כזו ביחסים בין ירושלים לרמאללה לא זכורה זה עשור ויותר. כל ממשלות ישראל מאז אוסלו עורכות תיאום עם הרשות הפלסטינית, מכורח המציאות, אך בשנים האחרונות היו ממונים עליו פקידים בכירים ואנשי ביטחון. הדרג המדיני הרחיק עצמו מכל מגע פומבי עם מכחיש השואה שתובע את חיילי צה״ל בהאג. אבל בממשלה הזו אגפים שלמים מבקשים תירוץ להפגין חיבה לאבו־מאזן. בערב חג הקורבן הטלפון לא הפסיק לצלצל בלשכת הראיס. נשיא המדינה החדש, שר הביטחון, השר לביטחון הפנים – כולם המתינו על הקו. דווקא כאשר מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר יושב בלשכת ראש ממשלת ישראל, שוב מחזרים אחרי יו״ר הרשות הפלסטינית.
גנץ ואבו־מאזן קבעו להיפגש כמה ימים אחרי סוף מבצע שומר החומות. שר הביטחון לא טרח לתאם את המפגש עם ראש הממשלה דאז נתניהו, אבל דווקא המגעים בין בנט ללפיד שהתחדשו אז גרמו לו לבטל את הפגישה ברגע האחרון, כדי שלא יואשם בסיכול ממשלת השינוי. מאז הוא לא הפסיק לנסות לארגן אותה מחדש.
מיד אחרי הקמת הממשלה הוא העלה את הנושא בפני בנט, אך נדחה. ערב הנסיעה לארה"ב, כשגנץ העלה שוב את הנושא, בנט כבר לא סירב. אולי הבין שחולשתו כראש ממשלה מבוזרת לא מאפשרת לו למנוע זאת מגנץ, ששקל להיפגש עם אבו־מאזן גם בלי אישור. שר הביטחון יצא לרמאללה מצויד בחבילת הטבות אזרחיות, ובראשן ההסכמה לרישום משפחות שהגיעו בעבר מעזה ליהודה ושומרון במרשם האוכלוסין הפלסטיני, והלוואה ישראלית מכספי המיסים הפלסטיניים, שנוטלת את העוקץ מקיזוז כספי הרשות שמממנת את משכורות המחבלים. גם האמריקנים לחצו על כך, כדי למנוע קריסה כלכלית.
גנץ משוכנע שבפגישה כזאת הוא "מחזק את המתונים" ואת אבו־מאזן על חשבון חמאס. אחרים בממשלה מכנים את התעקשותו להיפגש עם הראיס, במקום להניח לדרגים המקצועיים לעשות את העבודה, ״פתטית״. היא גם משדרת מסר בעייתי: לטעמם, במקום להתמקד במחמוד עבאס עדיף להשקיע במנסור עבאס. גם בגלל היציבות הפוליטית, אבל גם מהותית: יש לתגמל את מי שבחר להתמקד במסלול האזרחי מול ערביי ישראל, ולא במי שמניף את הדגל הלאומי של הפלסטינים.
בנט הופתע כנראה מעוצמת התגובות אחרי שדבר הפגישה פורסם. "גורם בסביבת ראש הממשלה" סימס לכתבים: ״אין שום תהליך מדיני מול הפלסטינים וגם לא יהיה". בהמשך הכחיש דוברו של בנט את הדיווח שהוא תכנן להשתתף בפסגה בקהיר עם אבו־מאזן, המלך עבדאללה (שבנט כבר נפגש איתו בחשאי) וא־סיסי (שבנט ייפגש איתו בקרוב בפומבי).
הדאגה המרכזית של בנט היא מאווירת התהליך המדיני בממשלה שתנאי היסוד לקיומה הוא קיפאון בתחום, אבל יש גם חשש מהלגיטימציה האישית לאבו־מאזן. ביקור גנץ עלול לפרוץ את הסכר. כל שר באגף השמאלי בממשלה שירצה קצת תשומת לב תקשורתית יעלה למוקטעה. הטלפונים החמים יהפכו לביקורים, הפגישות החשאיות לפוטואופים, והשיחות האזרחיות לרחש־בחש מדיני. עיסאווי פריג׳, השר לשיתוף פעולה אזורי שממילא נמצא בקשר רצוף עם אבו־מאזן, כבר התחיל לתכנן ביקורים של שרים נוספים. הראשונה בתור היא שרת הכלכלה אורנה ברביבאי.
בנט מוטרד גם מחשיפת העובדה שאינו מושל בממשלתו. ראש הממשלה הוא בעצם רק יו"ר דירקטוריון. כוחו להניע תהליכים תלוי בשיתוף הפעולה ובאווירה הטובה. אין לו שום מנוף לחץ על ראשי המפלגות בקואליציה, וכולם מובילים מדיניות עצמאית במשרדיהם: ליברמן באוצר, לפיד בחוץ, גנץ בביטחון.
על הרקע הזה, גם המתח האישי ששרר בין גנץ ללפיד, בעיקר, התרחב בינתיים למאבק פוליטי גם מול בנט. ראש הממשלה לא הצליח למנוע מגנץ להיפגש עם אבו־מאזן, אבל מנע ממנו להגיב מטעם הממשלה על דיון בעניין איראן במליאת הכנסת. גנץ כבר הכין נאום כתוב, ונעלב כשגילה ששר הדתות נשלח למשימה. הוא ראה במהלך נקמה על הפגישה ושקל לעלות ולשאת דברים גם לא בתור דובר רשמי מטעם הממשלה. בסוף הסתפק בשיחה קשה עם בנט.
בקואליציה גם הבחינו במשהו משונה: נתניהו והליכוד, שמאתרים ביעילות כל נקודת תורפה בהתנהלות הממשלה, לא תקפו את פגישת גנץ עם אבו־מאזן, ולא במקרה. נתניהו מקפיד לשמר את הקשר החמים עם יריבו ושותפו לשעבר, ולפזר סביבו הצעות מפתות, אולי פיקטיביות, שמעניקות לגנץ כוח וביטחון עצמי לפעולות כמו המאבק על הפנסיות או הפגישה עם אבו־מאזן. המפגש כנראה לא יקרב את ירושלים לרמאללה, אבל ללא ספק ירחיב את הבקיעים בתוך ממשלת ישראל.
מהפך חשוב אחד נרשם השבוע: אחרי שבועות ארוכים של עלייה בתחלואה, הגרף החשוב ביותר במאבק בקורונה התכופף. מספר החולים קשה בישראל נמצא כנראה בירידה. הניסיון להימנע מסגר הוכיח את עצמו. אבל בנט לא שמח כשמחמיאים לו שההימור הצליח. זה לא הימור, הוא טוען, אלא תוצאה של הרבה פעולות סיזיפיות. העיקרית שבהן היא ההחלטה לחסן במנה שלישית את האוכלוסייה הבוגרת גם בלי אישור היצרן. אבל האמת היא שגם בנט והמומחים שייעצו לו בשיא ההתפרצות לא היו משוכנעים שמנת הדחף תכיל את הדלתא. יתרה מזו, הניצחון המסתמן לא ילווה בחגיגות. הוא מגיע עם תג מחיר כבד של 600 נפטרים בחודש אוגוסט. גם כעת, במקביל לירידה בחולים הקשים, מספר המאומתים ממשיך לעלות.
חגי תשרי ושנת הלימודים עשויים להאט עוד יותר את הבלימה וגם ליצור כאוס בנתונים: יותר ממיליון בדיקות מהירות שנערכו לתלמידים מעלות באופן מלאכותי את מקדם ההדבקה באמצעות איתור חלק מהתחלואה הסמויה, ורצף החגים והשבתות ישבש את הבדיקות בחלק מהציבור ובעיקר עשוי להעביר את ההדבקה משכבת הילדים הלא מחוסנים לתוך המשפחה המורחבת. למרות כל אלו, קצב ההתחסנות צפוי לאפשר יציאה מהגל הרביעי בלי סגר ובלי הגבלות מחמירות.
בנט לא יוכל להתרפק על ההישג הזה. המבחן הגדול שלו הוא בהיערכות לגל הבא ובמניעתו. התירוץ המסתמך על מחדלי הממשלה הקודמת, ירושת הפרצה בנתב״ג או קריסת החיסון, לא יעמוד לו במקרה של וריאנט חדש. ההגבלות על הנכנסים לישראל כבר הוקלו מעט השבוע, ובלי סגירה הרמטית נוסח ניו־זילנד יהיה קשה מאוד למנוע כניסה של עוד מוטציות. התוכנית שבנט מגבש תצטרך לכלול מערך פיקוח ואכיפה יעיל יותר כלפי המבודדים, גם אחרי שגל הדלתא ידעך, וכן פתיחת מעבדות שיאפשרו ריצוף מהיר של כל המאומתים שיגיעו מחו״ל, כדי לדעת איזו מוטציה הם נושאים.
בעיני בנט חלוקת הבדיקות הביתיות לא נועדה רק לצמצם את היקף ההדבקות והבידודים ביום הראשון ללימודים, אלא גם לשמש ניסוי כלים נרחב. במיליוני בתים בישראל תרגלו את הבדיקה שעשויה להפוך לשגרתית במקרה של התפרצויות וריאנטים אלימים יותר. המשימה היא למנוע מלכתחילה התפרצות של אחד כזה.
אחרי שלושה שבועות כמעט בגן עדן, שב בנימין נתניהו ליציע המבודדים, להצבעות ולדיוני התקציב במליאה. 22 שעות טיסה מפרידות בין תפנוקי האי לאנאי ובין לילות השימורים באופוזיציה. מלבד התמונה על המזוודות בסן־פרנסיסקו, החופשה התנהלה על מי מנוחות. כמה תמונות פפראצי דלפו מהבריכה ומאימון הפילאטיס של ראש הממשלה לשעבר, אבל החופשה הראשונה שלקח לעצמו אחרי 12 שנות עבודה רצופות התנהלה הרחק יחסית מעין התקשורת, וגם מעיני היריבים הפוליטיים שניסו לברר מה באמת העסיק את נתניהו בצידו השני של העולם. האם היו אלו התייעצויות משפטיות או פוליטיות, או רק בטן־גב על שפת הבריכה?
בהיעדר מידע רחשו ההשערות, בעיקר באופוזיציה: בכיר בליכוד הסביר בביטחון ש"אפקט הוואי" יאיץ את מחשבות הפרישה אצל נתניהו. החיים הטובים באי, לצד ההבנה שהוא לעולם לא ירכז עוד 61 מנדטים שישיבו אותו לשלטון, יובילו את נתניהו לעסקת טיעון – ואז השתלבות בעולם העסקי והתעשרות מהירה שתספק חיים נוחים לו ולמשפחתו. גורם אחר באחת המפלגות החרדיות העריך שהסיפור הוא לא התנאים המפנקים שמוכרים לנתניהו היטב, אלא השקט שאפשר לו לנתח את מצבו המשפטי בבהירות וגם לשמוע את קולות בכירי הליכוד שנאבקים לעת עתה אלו באלו, אבל אחרי אישור התקציב עשויים להפנות את האש גם אליו.
גורם פוליטי המקורב מאוד לנתניהו לעג השבוע להערכות האלו, וטען שהן בעיקר משאלת לב של המעריכים. הגיוני. אבל גם למשאלת לב, כשהיא מגיעה במקביל מכמה כוחות בגוש הפוליטי שלו, יש משמעות פוליטית. את הזמזום הזה שמעו גם על החוף בהוואי.
