יש לי חברה, נילי, שבאופן קבוע, לפחות עד שהקורונה נכנסה לחיינו, הקפידה לעשות את החגים בחו"ל. היא הייתה באירופה כמה פעמים, במזרח, בארצות הברית, ובשנה שפחות הסתדרה טיסה היא ירדה לסיני.
נילי היא לא הרווקה היחידה שעושה את זה, אני מכירה לא מעט רווקים ורווקות שנמנעים מהתקופה הזו בבית, וזה מאוד מובן.
כי אם קשה להיות רווק, קשה יותר להיות רווק דתי והכי קשה להיות רווק דתי בחגים. היהדות היא תרבות המכוונת לקהילה ולמשפחתיות. כמעט ואין לה פתרונות בכלל לאלו שלא הצליחו לבנות משפחה. כלומר, אם לא מסתבכים, זה יכול להיות קל – עוד לא התחתנתם? תצטרפו למשפחת המקור שלכם, זו שבה אתם ילדים גם אם אתם בני ארבעים עם דוקטורט וקמטי הבעה.
מה שלא נלקח בחשבון זו ההרגשה כמובן. מה מרגישים כשבאים להורים וכל שאר האחים מגיעים עם בני ובנות זוג וילדים? במקרה היותר גרוע, כל שאר האחים נוסעים למשפחה של בן הזוג ואת תקועה בין שני ההורים שלך, שבמקרה הטוב מרחמים עלייך ובמקרה הגרוע יותר מנסים לעזור לך להבין מה נדפק איתך בדרך.
אני לא מתלוננת. יש לי משפחה גרעינית שאוהבת אותי מכל הלב, אבל לפעמים האהבה הזו לא מספיקה.
כשאני נוסעת לשם לחג, הדרך ליישוב מרגישה כמו מנהרת זמן שמובילה לעולם שנתקע לפני עשור וקצת. אני חוזרת ואני שוב ילדה למרות שכבר לא. כשאחותי מגיעה עם הילדים או הדודים מגיעים עם הנכדים, האוזניים שלי מתחילות לצלצל, כאילו קול בלתי נראה אומר לי שוב ושוב – "את תקועה. את תקועה. את תקועה". אני מבטיחה לעצמי שזה החג האחרון שלי לבד אבל אז נזכרת שהבטחתי לעצמי את זה גם בשנה הקודמת וגם בזו שלפני. קשה להאמין אחרי כל כך הרבה אכזבות.
העולם הדתי לא ערוך לרווקות ואולי בגלל זה חלק מהאנשים בו לא יודעים איך לאכול את התופעה הזו ויוצאות להם תגובות פוגעות וחסרות טקט.
הורים יקרים, דודים, דודות, אחים ואחיות נשואים, אל תגידו לנו שאתם לא מאמינות שעוד לא חטפו אותנו, אל תמליצו לנו על קמע, מזמור תהילים או מכשפה שמורידה עין הרע. בבקשה אל תזכירו לנו את האקס האחד שהבאנו הביתה לפני כמה שנים ומה איתו עכשיו. אל תציעו שידוכי סרק רק כדי להרגיש שיש לכם שליטה כלשהי על הסיטואציה. אל תגלו אותי בחוסר תשומת לב ל"שולחן הילדים". אל תצביעו על האחיין החדש ותשאלו מתי לי יהיה כזה.
בכלל, כלל ברזל, אל תרבו בשאלה- "נו, מתי אצלך?". אני מתחננת שתהיו רגישים יותר, זהירים יותר, מכבדים יותר. תראו ותכירו במי שאני, מה שהשגתי, מה שישנו. אם אתם רוצים באמת לעזור, תתפללו. תתפללו איתנו ועבורנו.
אני מתפללת לשנה בריאה ומתוקה. שהשם יעזור לנו לעבור את המשבר העולמי של הנגיף, את המשברים הלאומיים הפנימיים. אני מתפללת לרפואה עבור כל מי שזקוק לרפואה. לשמחה עבור מי שזקוק לה, נחמה למי שצריך ושלווה. אני מתפללת לזיווג אמיתי עבורי ועבור כל הרווקים והרווקות שסביבי. מציאה אמיתית שבאה מתוך מתיקות ומביאה איתה שמחה ושפע.
אשמח מאוד שתצטרפו אליי בתפילה הזאת על כל מי שאתם אוהבים שזקוקים לאהבה ועל הרווק המשפחתי החיוור קצת בארוחת החג. חבקו אותו או אותה, פנו להם מקום בשולחן המבוגרים, תנו להם להרגיש שיש להם מקום, שגם הם נורמאליים. ותתפללו עליהם ואיתם שזהו, שנה הבאה הם בזוגיות.
