את בקשת הסליחה לפני יום הכיפורים השנה אני רוצה להקדיש ללא אחר מאשר יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי. במשך שנים סובל דרעי מתדמית של פוליטיקאי אופורטוניסט, כזה שאיננו בוחל בשום צעד פוליטי על מנת לדאוג לאינטרסים הצרים של מפלגתו ושל שולחיו לפוליטיקה. מה לא אמרו עליו, על המטאור הפוליטי שרקח עבוד מפלגתו דילים מתוחכמים ודאג לאנשיו לתפקידים ולכיבודים. במה לא האשימו אותו, בחוסר עמוד שדרה, במכירת כל אידיאולוגיה, והנה ברגע האמת מתברר שלא דובים ולא יער.
עם הקמת ממשלת בנט-לפיד היה דרעי אחד הפוליטיקאים שיכלו לגזור את הקופון השמן ביותר. לו רק היה מאותת על נכונות להצטרף לממשלה הוא היה יכול לקבל את מלוא תאוותו הפוליטית, עם תוספת. אם רק היה מוכן להכשיר את הממשלה החדשה היה יכול לזכות בכל כיבוד וכל שררה, אולי אפילו בכס ראש הממשלה.
אך דרעי לא התקפל, לא התפתה ולא זגזג. הוא אפילו נמנע משיגור רמיזות לפיהן היה מוכן להצטרף לממשלה בהמשך, לאחר חקיקת חוק הגיוס, כפי שרמזו כמה מעמיתיו במפלגת יהדות התורה החרדית-אשכנזית מיד לאחר השבעת הממשלה. דרעי הראה נאמנות מרשימה מאוד, הרבה יותר מאשר פוליטיקאים אחרים, לגוש הימין ולערכי המסורת.
הנאמנות הזו איננה מחפה כמובן על דברים שעשה דרעי בעבר, אבל היא בהחלט מוכיחה שלא מדובר באופורטוניסט ציני – אלא באדם ערכי. לא בפוליטיקאי זגזגן – אלא באיש ציבור עם חוט שדרה, גם אם גישתו שונה מזו של מבקריו. אז ערב יום הכיפורים השנה אני בוחר לבקש סליחה מאריה דרעי, ולהצטער על האופן שבו התייחסנו אליו לא פעם בעבר.
