ההיסטוריה חוזרת: האם תיעצר ההדרדרות ברוח ובעוצמה של ישראל?

בתחילת המאה ה-15 חל מפנה במדע ההיסטוריה: במקום לספר רק את "מה שקרה", החלה לעלות השאלה: "למה זה קרה?", וביתר עמקות: מהם הכללים המניעים את ההיסטוריה? מהם החוקים הקובעים את התנהלותה? השאלות הללו הן הבסיס למדע אחר, ההיסטוריוסופיה, הפילוסופיה של ההיסטוריה.

האדם הראשון כנראה שעסק בהיסטוריוסופיה באופן שיטתי ומסודר היה ולי א-דין עבד אלרחמן אבן ח'לדון אלחצ'רמי, או בקיצור: אבן ח'לדון. הוא נולד בתוניס בשנת 1332 ומת בקהיר בשנת 1406. אבן ח'לדון כתב ספר ענק עם סיפורים על מה שהיה ומה שלא היה, אבל בניגוד להיסטוריונים אחרים הוא כתב הקדמה, מוּקַדִּמַה, ספר העומד בפני עצמו ובו הוא מציג את משנתו על הנוסחה הקובעת את התהליכים המתרחשים בהיסטוריה. בראיה מודרניסטית, משנתו של אבן ח'לדון היא שילוב של אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, אסטרטגיה ותורת הארגונים.

על פי אבן ח'לדון, ההיסטוריה נעה בתנועה מעגלית ומחזורית: בשלב הראשון, התגבשות קבוצה אנושית מתרחשת במדבר שבו קיים מחסור במים ובעשב ולכן יש מאבק קבוע לחיים ולמוות בין הקבוצות הבדוויות על המשאבים המוגבלים. כל קבוצה מגובשת ומלוכדת, ורוח השבט, עָצַבִּיָּה, היא תרבותו המתאפיינת באחווה, נאמנות, סולידריות, מחויבות, הקרבה, מיומנות לחימה והפעלת נשק, רוח לחימה, שמירה על הזכויות, דבקות במשימה ותחושת חובה לשמור על הכבוד הפרטי והקולקטיבי.

הפרט מקריב את האינטרס הפרטי, האנוכי שלו על מזבח האינטרס הקיבוצי, הקולקטיבי. כולם בעד האחד, והאחד בעד כולם. סיוע הדדי הוא שם המשחק החברתי בעיקר בעת סכסוכים כאשר הזר הוא אויב בהגדרה. גודל הקבוצה, החימוש שלה, מידת לכידותה ועוצמת העָצַבִּיָּה שלה הם המרכיבים העיקריים של עוצמת השבט וכשהם איתנים וחזקים ביכולת השבט להשיג את מטרותיו. אבן ח'לדון רואה בתרבות הבדווית את פסגת התרבות האנושית.

בשלב שני השבט מאתר מקום פורה בספר המדבר שבו יש מים, אדמה חקלאית ובתים בנויים, ומתגוררת במקום קבוצה חלשה שהעָצַבִּיָּה של חבריה חלשה. השבט הבדווי מתנפל על החקלאים מסלק אותם מאדמתם ומתנחל במקומם. הוא נערך להגנה והעָצַבִּיָּה שלו מאפשרת לו להגן על המקום באופן נחרץ. מומחיותו בשימוש בנשק מרתיעה את האחרים וכולם שומרים מרחק.

הדור הבא של השבט נולד וחי בתנאים נוחים, ולא יודע מחסור. הוא לומד מהוריו את אמנות המלחמה, אבל אין לו הניסיון הקרבי שהוריו צברו במדבר. בני הדור השני מתעניינים ברכוש הפרטי ובאינטרסים הפרטיים, הלכידות מתרופפת והעָצַבִּיָּה נחלשת.

הלכידות נמחקת

הדור השלישי שומע על המאבקים והמלחמות מדור הסבים והידע הצבאי שלו נמוך. דור זה מתעניין במוזיקה ובאמנויות, פיתוח עצמי ואגירת רכוש. העָצַבִּיָּה מתרופפת, הנאמנות ההדדית נשחקת, הלכידות נמחקת, האינדיווידואליזם והאנוכיות מתגברות, הסכסוכים מתרבים והיכולת לעמוד בפני אויבים יורדת.

בינתיים במדבר מתגבשת קבוצה בדווית עם עָצַבִּיָּה חזקה, והיא רואה את הקבוצה החקלאית בחולשתה, מתנפלת עליה, מסלקת אותה ומתנחלת בשטחה. הדור הראשון יודע להגן, בדור השני העָצַבִּיָּה נחלשת ובדור השלישי היא נעלמת וקבוצה אחרת שבאת מהמדבר תופסת את מקומה.

כך, בהפשטה גדולה, מתאר אבן ח'לדון את ההיסטוריה האנושית. אם נתרגם את התאוריה שלו לחיים המודרניים שלנו אפשר לדבר על מדינת ישראל שנוסדה על ידי "דור המדבר", אנשים שהחל משלהי המאה ה-19 באו לארץ ישראל עם ברק בעיניים, סללו כבישים בידיהם, ייבשו ביצות למרות המלריה הקטלנית, הקימו יישובים, שמרו על שדות, חיו בתנאים קשים מנשוא אבל הייתה להם תחושת שליחות, סולידריות, מחויבות, נאמנות לרוח העם, לארצו ולמורשתו, והביאו להקמת המדינה ולהנחת תשתיותיה האזרחיות, החקלאיות, הביטחוניות, הכלכליות, וכל זה בסביבה עוינת ואלימה. קראו לזה ציונות, בלי מרכאות ובלי כאילו. השואה הגבירה את תחושת הצורך בבית לאומי יהודי בארץ ישראל. השירות בצבא נחשב כחובה קדושה, ומשתמטים מהשירות הצבאי נשאו סטיגמה שלילית קשה, כי כולם יודעים מה שכנינו רוצים לעשות לנו.

הדור השני נולד לתוך מציאות קיימת שבה המדינה היא נתון, הגם שמידי פעם צריכים לצאת למלחמה בשביל להצילה מידי הקמים עליה להשמידה. הדור השני לא נזקק להקים דברים יש מאין והוא פיתח את הכלכלה תוך הדגשת תודעת האינטרס האישי. משתמטים משירות צבאי סבלו פחות מתדמית שלילית בהשוואה לדור הקודם, והם פיצו את עצמם בלימודים אקדמיים בשעה שחבריהם הזיעו על הג'בלאות והתחפרו בשוחות. הם מרגישים בהיחלשות העָצַבִּיָּה ובכושר הלחימה ולכן הם מפתחים חלומות על שלום ומנסים להידבר עם האויבים כדי שיואילו בטובם לקבל אותנו כישות בעלת זכות קיום.

הדור השלישי  – מה שמעניין אותו זה הפיתוח האישי, ואם הוא מתגייס הוא משתדל לשרת ביחידות שיקנו לו ידע וניסיון שיוכל לעשות בהם שימוש באזרחות. חו"ל קורץ, החובה להקים משפחה ולהביא לעולם את הדור הבא מתקהה, המחויבות לאתוס הציוני מתעמעמת אחרי שהמחויבות לאתוס היהודי נמחקה כבר קודם והאנוכיות משתלטת על הפרטים. ברצונם ישתו אלכוהול, ברצונם יצרכו סמים וברצונם יעשו ככל העולה על רוחם בשם האינדיווידואליזם והחופש לעשות ככל העולה על רוחם כרגע. הרוח הקולקטיבית מתעמעמת עד כדי היעלמות ועימה נעלם הרצון להילחם ולהגן על הקולקטיב ועל מאפייניו היהודיים. כדי להצדיק את התרופפות רוח הלחימה מפתח הדור השלישי תאוריות שלום עכשיו אוניברסאלי שיכלול גם אותנו ואת שכנינו, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. ואם זה לא יעבוד אז נעשה רילוקיישן לברלין.

עורקים מסתיידים

בינתיים במדבר צומחת קבוצה אחרת, נקרא לה פלסטינים, ערבים או מוסלמים, והיא חיה בתנאי מחסור, אומללות ו/או דיקטטורה. היא בעלת עָצַבִּיָּה, כושר לחימה, נחישות ונכונות להקריב, והיא רואה את הקבוצה הישראלית הגרה בשטח הפורה והיא נחלשת ומתפוררת, מרוכזת בדולצ'ה ויטה ובקפה לאטה, בתיאטרון ובקונצרט, בפאב ובחוף הים, ובניה מבינים שזה רק עניין של זמן עד שיהיו להם הכוח, האפשרות וההזדמנות להתנפל על הקבוצה הישראלית, לסלקה לעזאזל ולקחת את ארצה.

מי שמבין את תהליכי הבליה שעוברת העָצַבִּיָּה היהודית בישראל בתקופה הפוסט מודרניסטית רואה את גודל הסכנה ומתחיל לפעול למען הזרמת דם חדש וטרי לעורקים המסתיידים של הציונות. כך קמים ארגונים ציונים חדשים כמו אם תרצו, עד כאן, השומר החדש, פורום קפה שפירא, פורום קהלת, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, סטודנטים למען הר הבית, הביטחוניסטים, שורת הדין, ועוד רבים וטובים, שתפקידם להוציא את ישראל מהתהליך הדטרמיניסטי שמתאר אבן ח'לדון.

תנועת ההתיישבות בשטחי ארץ ישראל ששוחררו מהכיבוש הירדני הלא חוקי, גם היא דם חדש שהחל לזרום בעורקים כבר כמעט חמישים שנה.

אלא שבמקביל, תופעות הבליה ממשיכות לכרסם בעָצַבִּיָּה היהודית לישראל: פעילות שלילית של הקרן לישראל חדשה וקרנות דומות לה, פסיקות אנטי ציוניות חוזרות ונשנות של בית המשפט הגבוה לצדק, עצימת עין של גופים רשמיים נוכח השתלטות עוינת על אדמות הלאום, אוזלת יד של גופי אכיפת החוק מול ג'יהאדיסטים כפי שראינו בחודש מאי השנה, אג'נדה אנטי יהודית, אנטי ישראלית ואנטי ציונית היושבת בקואליציה הממשלתית וסוחטת את הקופה הציבורית כדי לממן באמצעותה את שאיפת "האחים המוסלמים" לחסל את מדינת היהודים.

המאבק על כיוון ההתקדמות של ישראל ניטש היום במלוא עוזו: מצד אחד גופי שלטון וארגונים אזרחיים מקדמים רעיונות שידחפו את ישראל במורד התיאוריה של אבן ח'לדון עד חיסולה הסופי, הרעיוני ואחריו הפיזי, ומנגד גופים אזרחיים המבינים את חומרת המצב ואת הסכנה האורבת לישראל במורד התיאוריה של אבן ח'לדון ומתגייסים כדי לעצור את ההידרדרות ולהציל את העם ומדינתו.

המאבק מתנהל בכל הזירות: התקשורת, האקדמיה, המשפט, האמנות, הכלכלה והפוליטיקה, ובימים אלו של חשבון נפש פרטי וקיבוצי חשוב מאוד שכל אחד מאיתנו יעצור ויחשוב לאן פניו מועדות במורד הדרך שסימן אבן ח'לדון. האם הוא מדרדר את עצמו ואת האחרים אל התהום או שמא הוא נלחם במעלה ההר כדי להגיע לפיסגתו.

חתימה טובה לכל עם ישראל, בארץ ובתפוצות.