הילדים שלנו מגיעים כל יום לבית הספר, שם הם מוצאים עצמם לעיתים קרובות במאבק על המעמד החברתי שלהם. לעיתים, המאבק הזה די גלוי – למשל בשכבות הנמוכות, סביב ענייני מלכת הכיתה ו"מקובלים" מול "לא מקובלים". המאבק על פופולריות פחות קופץ לנו לעין כסיבה שעומדת מאחורי מקרי תוקפנות, ירידות, שמועות או סטיקרים מעליבים בוואטסאפ. כדי לטפל בתופעות הללו באופן אפקטיבי, חשוב שנזכור כי לרוב, ילדים לא מונעים מהרצון לפגוע אלא מהרצון לשפר את מעמדם החברתי, ולעיתים קרובות הם לא מודעים לחומרת הפגיעה שיחושו הקורבנות שבדרך.
מה הקשר בין מעמד חברתי ותוקפנות? מחקרים מראים לנו כי ילדים עושים שימוש בתוקפנות על מנת לשפר את מעמדם החברתי, וזה אכן מצליח. מסקר שנערך בארץ בשנת 2019, עלה כי 69 אחוזים מבני הנוער חשבו שילדים המתנהגים בבריונות ברשת הם ילדים חזקים חברתית. אבל, לעלייה במעמד החברתי באמצעות שימוש בתוקפנות יש גם מחירים – ילדים אלה מתאפיינים ברווחה נפשית נמוכה ויטו יותר להתנהגויות סיכוניות, חרדה ודיכאון בגיל ההתבגרות.
בתי הספר מנסים להתמודד עם אירועים כאלה, אך הניסיון לפתור אותם באופן נקודתי בטיפול בפוגע ובנפגע איננו אפקטיבי כי כדי למנוע או להפחית את הפעמים הבאות, דרוש שינוי ממוקד בנורמות החברתיות שבכיתה, ולשם כך – נוכחותם האקטיבית של שאר ילדי הכיתה, אלה שבשתיקתם מאפשרים למקרים אלה להתקיים, היא קריטית וחשובה. בתהליכי ההתערבות של מנחות ומנחי מרכז מצמיחים בכיתות, אנו עובדים עם כלל ילדי הכיתה ומאפשרים להם לצאת מהדממה ולהגיד באומץ מה מפריע להם ובאיזו כיתה הם היו רוצים להיות.
צוות המומחים של מרכז מצמיחים קיבץ כמה הרגלים שכדאי להורים לאמץ בבית על מנת לתת לילדים שלנו כלים מצמיחים:
1 מפתחים את שריר האכפתיות – נלמד את הילדים שלנו להסתכל על מי שסביבם ע"י שאילת שאלות כגון: "מי לא הגיע היום לכיתה?" "את יודעת למה?" או "מי בכיתה, הילדים קצת קשוחים איתו מדי?" כך, נעזור להם לצאת קצת מעצמם ומסביבת החברים הקרובה שלהם, והשאלות שיבואו מאיתנו בהתחלה יהפכו לשאלות פנימיות שהם ישאלו את עצמם.
2 מעודדים אותם לשאוף לחברויות אמיתיות ומאוזנות ופחות למעמד חברתי גבוה – הנתונים מראים כי חלק ניכר מהפגיעות שילדים חווים מגיעות ממעגל החברים הראשון. בשיחה נינוחה נבדוק בעדינות ומבלי לבקש פרטים: יש חברויות בכיתה שנראה לך שלא עושות טוב לאחד מהצדדים? "יש לך בראש שם של חבר שגורם לך להרגיש טוב ונעים בדיוק כמו שאתה"? "חבר שגם כשאתם רבים, הוא יודע לריב בכבוד?" "חבר שאפשר לספר לו דברים אישיים ולבטוח בו"?
3 מעודדים שיתוף שלהם ע"י שיתוף מהחיים שלנו – ננסה פחות להטיף ולנאום ויותר לשתף אותם בדברים שקורים בעולם שלנו, בטוב וגם ברע: נוכל לספר על קולגה שהתערבה לטובת מישהו בעבודה שקיבל הערות מורידות. נוכל לשתף בריבים שקופצים מאפס למאה בקב' וואטסאפ שאנו (המבוגרים) חברים בה ולדבר על ההבדלים בין ריבים פנים מול פנים לריבים ברשת. אם אנחנו נשתף, יש סיכוי שגם הם ישתפו כשהם יחוו או יראו סביבם דברים דומים (טיפ חשוב! למרות שזה מפתה, חשוב לא לצפות לשיתוף שלהם מיד אחרי שאנחנו שיתפנו, זה יבוא מצדם כשזה יתאים להם).
4 מחנכים לערכים – כולנו רוצים לגדל ילדים בעלי עמוד שדרה ערכי, אבל זה לא יקרה מעצמו. כהורים, חשוב שנלמד אותה להתערב למען מישהי שלומדת איתה בכיתה, גם אם היא לא ממעגל החברות שלה. חשוב שנעודד אותו להתערב ולעזור לילד, גם אם זה יהיה כרוך במחיר של "פרצופים" או ירידות. כך, חוץ מלפעול למען הילד שנפגע ועבור סביבה בטוחה יותר לחבריהם לכיתה, הם גם ירוויחו, על הדרך, תחושת תרומה ומועילות שתהפוך אותם למבוגרים ערכיים יותר.
5 לעודד אותם לחפש את האחרים ולפעול ביחד – מחקרים מצביעים על כך שילדים שעוברים פגיעה חברתית (פיזית או ברשת) לא מספרים על כך בבית, ולכן כל כך חשוב שמישהו מסביבת הילדים יבוא ויספר לדמות מבוגרת על מה שמתרחש. תמיד נדריך את הילד שלנו לדווח, להגיב או להפסיק חרם ביחד עם ילדים נוספים ואף פעם לא לבד. אם הילדה שלנו מזהה שיש ילד שפוגעים בו והוא זקוק לעזרה, כנראה שיש עוד ילדים שחושבים כמוה ותפקידנו לעודד אותה לחפש אותם ולגייס אותם לפעולה משותפת. נעודד אותם לייצר לחץ חברתי חיובי, כזה שמפסיק כאב של ילדים אחרים.
