חודש תשרי קונה שביתה כאחד מההישגים היפים של הציונות בהיבט הטמעת תרבות יהודית בישראל המודרנית. הן חילונים גמורים (כמוני) והן דתיים נכנסים למנהרת חשבון הנפש השנתית, בוחנים עצמם וסביבתם, על הטוב ועל הרע, על מי שרצו וקיוו להיות, על מי שהצליחו להיות ועל מה שעוד יש וניתן לתקן. כחלק מזה, גם ואולי בעיקר, מנצלים את החודש להתנצל ממי שפגעו בו.
כחילוני שצמח על ברכי הציונות ההומניסטית, בסביבה שנעה בסתירה המובנית שבין לאומיות חילונית לאנטי-דתיות יהודית, עשיתי את המסלול המתבקש בחברה הישראלית – התגייסתי ושירתי ביחידת עילית במשך עשור, למדתי, טיילתי ובמשך שנים חייתי בבועה נעימה, צודקת ומצטדקת שמתוכה הסתכלתי החוצה על חלקים שונים בחברה הישראלית, פעמים רבות בביקורתיות מהולה בבורות.
דווקא בעקבות הקורונה ומאורעות נוספים, ביום כיפורים זה אבקש להתנצל על הדרך בה תפסתי במשך שנים את החברה החרדית. חברה שלא הכרתי ולמרות זאת גיבשתי עליה דעות מוצקות, חברה שחונכתי לחשוב שהיא כמקשה אחת עלוקה המוצצת את דמה של ישראל המודרנית.
בשנים האחרונות זכיתי להיחשף באופן בלתי אמצעי לחברה החרדית ולהבין את החשיבות הפרגמטית והמוסרית כאחת בשילובה בסיפור הישראלי. נוכחתי לגלות כי הפוליטיקה החרדית ומה שמנהיגיה משדרים לא משקף נאמנה את משאלת ליבו של חלק הולך וגדל מהרחוב החרדי. יותר ויותר צעירים וצעירות רוצים להתגייס, לצאת לעבוד, ולהיות שותפים בהוויה הישראלית. גם בתשלום מחיר אישי גבוה ביחס לחברה ממנה הם יוצאים.
באופן אבסורדי בזמן שישנן מגמות ברורות, בעיקר באוכלוסייה הצעירה, השואפות לחיבור לחברה הישראלית, נדמה כי הניכור מול אוכלוסייה זו מתעצם ומתרבה. זאת בעקבות הקורונה, אסון המירון וסיבות נוספות.
צו השעה עבורנו, שראשיתו צריך להיות מובל בידי המדינה, הוא לשרטט חזון ישראלי משותף ובעקבותיו לאתר דרך לחבר את אלו הרוצים בכך, לתגמלם ולסייע להם במאבקם להגשמתו.
כצעד ראשון (ומקביל לזה החרדי) עלינו, החילונים הליברלים, להפנים ששילוב חרדים בחברה לא אומר שעליהם להידמות לנו, אחרת אין זו עמדה ליברלית. יתכן כי שילוב זה אף ישפיע וישנה במעט את אורחות חיינו ותפיסתנו. עלינו לצאת מהגישה המקובעת והדיכוטומית המבקשת לשנות בכוח בלבד ולהבין כי יש מקום להתפתחות הדדית כחלק מתהליך כתיבת הסיפור הישראלי המשותף והמחודש.
בארגון בראשו אני עומד, החלטנו לא לחכות לפעמי משיח ולהוביל את השינוי בעצמנו ככל שביכולותינו על ידי תכניות שונות שיאפשרו לצעירים חרדים להשתלב בתפקידים משמעותיים בחברה הישראלית. נחשפנו לצמא שלהם ללמוד תכנים של אזרחות ודמוקרטיה ולקחת חלק פעיל ומכיל בעיצוב החברה. אולם, ראוי כי המדינה היא זו שתעמיד חזון ותיקח על עצמה את התפקיד החשוב הזה מתוך ידיעה כי אפשרי הדבר.
ביום כיפור זה כולנו, חילונים, דתיים וחרדים, יהודים ושאינם יהודים, צריכים לעשות חשבון נפש על יחסינו לשונה מאיתנו, להושיט לו יד, לנקות את הדעות הקדומות, ולפעול יחד לכתיבת פרק חדש בסיפור הישראלי, זה לא יהיה פשוט, אך זאת הדרך היחידה לישראל בת קיימא.
