אסטרטגיה היא דבר חמקמק – היא כמעט תמיד לא מנוסחת עד הסוף. לרוב לא נוכל לאתר מסמך פורמאלי של מקבלי החלטות המשרטט באופן שקוף אסטרטגיה או מדיניות. הכלל הזה חל על מדינות אבל גם על ארגונים כאלה ואחרים. זו הסיבה שהדרך הטובה ביותר לתפוס ולעלות על עקבותיה של אסטרטגיה היא באמצעות מעשים והסתמכות חלקית על אמירות או הצהרות שמתקיימת לגביהן התופעה של "קרע בשרוול", כלומר משיכת קולמוס מילולית שחושפת עומקים רעיוניים ותפיסות יסוד.
בהקשר של ניהול משבר הקורונה הולכת ומתבהרת האסטרטגיה המדריכה את הממשלה. אחרי גמגום מסוים בפתחו של הסבב הרביעי התכנסה ממשלת בנט-לפיד לתפיסה אסטרטגית החותרת לבלימת הגל הרביעי דרך שני מהלכים עיקריים הארוגים זה בזה: האחד, הוא חיסוני בוסטר וניסיון להרחיב את החיסונים גם לאוכלוסיות מהססות או המתנגדות שמספרן קרוב למיליון איש; השני, הוא הדבקה המונית ויצירת חסינות עדר. ההנחה היא שהחיבור בין יותר מתחסנים לבין יותר חולים יביא לדעיכת המגיפה.
אם מחפשים את הסיבה לכך שהממשלה לא ממש מתרגשת ממסיבות ההדבקה בפסטיבל הצעירים באילת כשם שאינה מתרגשת מההדבקות באומן או אוכפת את הנחיות הקורונה – זו ממש הסיבה. אמנם, כלפי חוץ היא מייצרת ספינים ושולחת למשל את פרויקטור הקורונה לאוקראינה כדי לפקח על בדיקות הנוסעים הישראלים אבל צריך להודות שמדובר בתעלול יחצני שגם מתלבש טוב על חרדים כי הרי אף אחד איננו ממש מחבב אותם ומדובר בכבשה השחורה של החברה הישראלית במשבר הקורונה.
אסטרטגיית ההדבקה והחיסון היא גם הסיבה לכך שהממשלה נמנעת לסגור את נמל התעופה בן גוריון, איננה אוכפת בצורה משמעותית את תקנות הבריאות, מאפשרת התקהלויות המוניות והחמור מכל אלה ארגנה את מסיבת ההדבקה הלאומית הגדולה ביותר שנפתחה ב-1 ספטמבר וקוראים לה "מתווה פתיחת שנת הלימודים". בפועל מדובר במתווה שתוצאות הלוואי הוודאית שלו היא הדבקה קולקטיבית בקורונה של 2.5 מיליוני ילדים ברשות ובסמכות המדינה ובתמיכת משרד החינוך שמבחינתו טקס פתיחת שנת הלימודים הייתה חשובה מעצם היכולת לקיים את השנה בתנאים של תחלואה גבוהה ובידודים אין סופיים.
כל המעשים או ליתר דיוק אי-המעשים נועדו להדביק את האוכלוסייה הצעירה תוך כדי חיסון המבוגרת כדי לצאת מהגל הרביעי. מה התכלית של האסטרטגיה הזו? די ברור: כסף. את זה אמרה כמעט באופן מפורש דר שרון אלרעי פריס. משרד האוצר אינו רוצה לשלם פיצויים והוא המגדיר את ההיגיון המכונן של האסטרטגיה הממשלתית. לזכותה של הממשלה, אם אפשר לקרוא לזה כך, אפשר לומר שהאסטרטגיה בניהול המשבר מתכתבת עם הלך הרוח הציבורי של האזרחים החפצים לחיות ללא מגבלות קורונה ומבחינתו הגבלות הן כאב ראש אמיתי בתרבות המקדשת צרכנות ונהנתנות.
אבל פה גם קבור כלב משום שלאסטרטגיה הזו יש כמובן מחיר. והמחיר הנורא הוא מספר הנפטרים. מדובר באסטרטגיה שהיא עיוורת כמעט לחלוטין לתג המחיר הכרוך בתהליך של חיסון עדר במקביל לחיסון נגד קורונה. זה הסיפור הגדול שהממשלה מטשטשת גם באמצעות מיקוד השיח הציבורי, באדיבות התקשורת המסחרית המשתפת איתה פעולה, בהצגת הבלימה במספר החולים הקשים, למרות שבמקביל לאותה בלימה הנתונים מלמדים על גידול במספר מתי הקורונה (מדובר על כאלף נפטרים בתוך כחודש) ובכלל על עלייה במספר המאומתים .
הנאום הנרגש והבלתי נשכח של ראש הממשלה בנט בהיותו איש אופוזיציה שבו לימד סנגוריה על מתי הקורונה נראה רחוק מתמיד. ההיגיון הזה ששם את בריאות הציבור במרכז הזה הוחלף תחת האסטרטגיה החדשה בהיגיון חדש. מי שחשף אותו בצעד נדיר של פזיזות לשונית הייתה שרת הפנים שקד שדיברה במפורש על עיקרון "הכלת המתים" ולמעשה הוציאה תחת לשונה את האמת המרה שניצבת מאחורי מדיניות הממשלה ומאחורי האסטרטגיה שלה. וזו איננה אמת חינננית במיוחד והיא גם לא נשמעת טוב במיוחד. היא סתם מכוערת ואדישה לחיי אזרחים.
