םִילִימ

1. חֲרַךְ יֶרִי

הִפְכוּ כִּוּוּנוֹ שֶׁל יֶרִי
וְהוּא יִשָּׁאֵר יֶרִי.
הִפְכוּ כִּוּוּנוֹ שֶׁל חָרָךְ
וְהוּא יִשָּׁאֵר ךָרַח.

הִפְכוּ אֶת כִּוּוּן הַמּוֹחַ
וְתִתְהַפֵּךְ חוֹמָה.
וְהַיֶּרִי עוֹבֵר בֶּחָרָךְ, רָץ־אֹרַח,
אֶל הַמּוּגָן בִּתְחוּמָה.

2. רוֹב בּוֹר

יֵשׁ רוֹצְחִים שֶׁהִצְלִיחוּ לַחְפֹּר
וּבוֹרְחִים וּבוֹרְחִים דֶּרֶךְ בּוֹר.
כְּשֶׁהַבּוֹר נֶהְפַּךְ
וְנִפְתַּח לָהֶם פַּח
הַבָּרוֹחַ נִהְיֶה לָהֶם שׁוֹב;
לֹא כָּל בְּנֵי הַבּוֹר, אֲבָל רוֹב.

וּבְשׁוּבָם מִן הַקּוּנְץ אֶל צִינוֹק
אֲנָשִׁים הֲפוּכִים עִם מוּסָר מָרוּט
אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם: לוֹחֲמֵי חֵרוּת.

3. חֲלוֹם הָפוּךְ

בַּפַארְסָה הַנִּפְרֶסֶת, תִּיק אַרְבַּעַת אֲלָפִים,
בְּהִפָּתַח הֶפְכֵי קְפָלִים, בְּהִתְגַּלּוֹת קְלָפִים,
הָפַךְ כְּבוֹד הַשּׁוֹפֵט אֶל עֵבֶר הַתְּבִיעָה פָּנָיו
וְסָח: הִפְכוּ הַכֹּל; הַצַּד הַזֶּה הוּא הַגַּנָּב.

הַמַּבְעִיר וְהַנִּבְעָרִים

לֹא שָׁקַט,
רֹאשׁ הַכַּת.
הוּא שָׁקַד.

הוּא הוֹלִיךְ בְּחָלִיל
לַחֲלוֹת וּלְהַחְלִיא
אֶת שׁוֹטָיו וּמִינָיו
שֶׁהָיוּ לוֹ זָנָב,

עַד שֶׁמָּה שֶׁהִכְחִישׁ
קָם עָלָיו כְּסָחִישׁ
מִזַּרְעָהּ הַנִּפְשָׁע
שֶׁל אוֹתָהּ הַכְחָשָׁה,

וּבְנָפְלוֹ כְּנָדָב
מֵאִשּׁוֹ, בְּיָדָיו,
עוֹד הוֹסִיף, מְמַנֵּף,
לְטַפְטֵף לָאֵשׁ נֵפְט,

לְמַעַן יִבְעַר
הֲמוֹנוֹ הַנִּבְעָר,
וּבְקֶצֶף כָּזָב עַל שְׂפָתַיִם
נִפְטַר.

נֶאבַל בְּכָבוֹד
נֹכַח דֶּבֶר הַוּוֹת
אֲשֶׁר מָוֶת נָפַח
בַּחוֹסֶה בִּכְנָפָיו;

כֵּן נַחְמֹל – לא נִדֹּם,
כִּי הָאוֹר הָאָדֹם
שֶׁרוֹשְׁפָה אֵשׁ הַכַּת
לֹא שָׁקַט.