זה לא צריך להפתיע, ובכל זאת בכל שנה מחדש המדפים הריקים תופסים אותנו לא מוכנים. מועצת החלב הודיעה השבוע ש"ייתכן מחסור במוצרי חלב לקראת חג סוכות". מתברר, אומרים לנו במועצת החלב, שמכיוון שהחגים חלו השנה בעיקר בימות השבוע, נותרו ימי ייצור מעטים במהלך החודש, ומוצרים שחיי המדף שלהם קצרים, כמו חלב בקרטון, גבינות לבנות וקוטג' – לא ייוצרו בהיקף מספיק, ועלול להיות מחסור בהם.
אבל חגי ישראל, למרבה ההפתעה, עושים את זה מדי שנה, ובכל שנה מחדש מודיעה מועצת החלב שצפוי מחסור, ואנחנו מתבקשים לצלוח את חג סוכות ללא קוטג'. בשנה שעברה נוסף תירוץ חדשני – "גל חום" – שגם הוא מפתיע מדי שנה את משק החלב בחודש אוגוסט. בעבר היה מחסור גם ביוגורט ובגבינה צהובה, אבל על אלה הצלחנו להתגבר. ההסבר האמיתי נכון בכל מקום וכמעט על כל מוצר: תכנון מרכזי כושל.
ייצור החלב בישראל פועל באמצעות שיטת "מכסות" המנוהלת באופן ריכוזי, שבה כל חוליה בשרשרת נקבעת מלמעלה. שר החקלאות קובע מדי שנה את מכסת הייצור הכללית לרפתנים, כלומר כמה ליטרים של חלב הם רשאים לייצר מדי שנה. אחר כך מועצת החלב מחלקת מכסות אינדיווידואליות לכל רפתן – כמה מתוך סך כל הליטרים השנתיים ייוצרו בכל רפת. הרפתות מוכרות את החלב למחלבות במחיר קבוע, שנקבע גם הוא על ידי הממשלה ("מחיר מטרה"). בנוסף, הממשלה מפקחת על המחיר שבו המחלבות מוכרות את החלב לרשתות השיווק, ועל המחיר שרשתות השיווק רשאיות למכור אותו לצרכנים. תכנון ממשלתי מהעטין ועד המדף.
אם אין די בכל זאת, המדינה גם מטילה מכסי מגן על יבוא של חלב ומוצריו. כל מי שמעוניין לייבא ארצה מוצרי חלב ממדינות אחרות, צריך לשלם מס מיוחד על כל ליטר או קילו, לפי המוצר המסוים. מכסים אלה נועדו למנוע ממתחרים זולים יותר להיכנס ארצה ולהוריד מחירים, ובכך לפגוע ברווחים ובכושר הייצור של הרפתות והמחלבות הישראליות.
כל התכנון הזה נועד להגן על הרפתנים והמחלבות הישראליים, שמקבלים הכנסה קבועה ובטוחה, ואפילו מוגנים מפני תחרות מן הנכר. בפועל, משטר התכנון גורם לנו פעם אחר פעם למחסור: בחלב, בחמאה, בגבינות רכות ובמוצרי חלב אחרים. זה אפילו לא מוריד את המחירים, למרות הפיקוח הממשלתי, מכיוון שהמחירים בארץ על מוצרי חלב וביצים גבוהים בכ־80 אחוזים לעומת האיחוד האירופי.
ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שמנהיגות משטר תכנון כזה במשק החלב, וכתוצאה ישירה סובלת ממחסור מעת לעת וממחירים גבוהים. הסכם החלב שנחתם עם השחקנים השונים בשוק קובע הורדה של מחיר המטרה ופתיחה מסוימת ליבוא של גבינות רכות – אבל בעוד שהחלק הראשון כבר התחיל להיות מיושם, החלק השני עוד מתמהמה. רפורמת החקלאות הגדולה בחוק ההסדרים לא התייחסה כלל למשק החלב, ואף שהיא מתכוונת לבטל מכסים על תוצרת חקלאית, מוצרי חלב אינם חלק ממנה.
הפתרון פשוט כמו הבעיה: לפתוח את השוק ולבטל את התכנון. אם בשוק המקומי יש מחסור, אפשר לפצות עליו באמצעות יבוא. אבל אם אין יבוא כי הוא יקר ולא משתלם – אז נתקעים בלי. כך קרה עם החמאה וכך קרה עם הביצים. אבל מי שמבקש להגן על הרווח הגבוה שלו בכל ימות השנה מתעקש לא לאפשר יבוא, גם אם כולנו נאלצים לסבול ממחסור פעם בשנה לפחות.
המתנגדים למהלך, שהם בעלי אינטרס ישיר בנושא, טוענים ש"אי אפשר לייבא חלב טרי לארץ". אבל אם אי אפשר, מה יש להתנגד? בואו נאפשר לשוק לעבוד, ונראה מה יקרה. אם הרפתות לא יוגבלו בכמות החלב שהן יכולות לייצר ולשווק, אולי נראה הרבה יותר חלב במחיר נמוך יותר. לוּ המחלבות לא היו מחויבות לרכוש את החלב במחיר המטרה, אולי מוצרי החלב היו זולים ומגוונים יותר. אולי בתקופות של ייצור נמוך היה אפשר להסיט את הייצור ממוצרים בעלי חיי מדף ארוכים – שאפשר לייצר לפני החגים – ולייצר במהלך החגים רק קוטג' וחלב בקרטון.
כאשר יש אינטרס של רווח, אפשר להיות בטוחים שגם לבעיות היבוא בקירור אפשר למצוא פתרונות מיוחדים, אפילו לגבינה הלבנה. כמו שראינו עם החמאה – המחיר המפוקח לא באמת עזר לנו כשלא הייתה חמאה על המדפים. לעומת זאת, היבוא החופשי הגדיל את הכמויות, הוריד את המחירים, ושיפר את המגוון.
כמו בתחומים אחרים, מוטב לסמוך על כוחות השוק ועל אינטרס הרווח מאשר על מועצה ממשלתית, במיוחד כזאת שמי ששולט בה הוא בעל אינטרס מובהק לשמור את המחירים גבוהים ואת הקהל שבוי.
