יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

שלמה פיוטרקובסקי

כתב ופרשן משפטי

השמאל עובד שעות נוספות, הימין מנמנם

בימים האחרונים מתברר שהעבודה ומרצ נערכות לממש אידיאולוגית את הכוח הפוליטי שהישיבה בממשלה מעניקה להן

ערב השבעת הממשלה ה־36, כשנפתלי בנט הבטיח לבוחריו הימניים שמדיניות ממשלתו החדשה תוסט "עשר מעלות ימינה" ממדיניות קודמתה, העדיפו שותפיו החדשים בשמאל לשתוק. אך אם למי משומעיו נדמה היה שהפרשנות הנכונה לשתיקתם היא הודאה, השבוע התברר סופית שזו הייתה שגיאה. לאחר תקופת המתנה קצרה, שבמהלכה וידאו בשמאל שלבנט וימינה לא נותרו דרכי נסיגה פוליטיות פתוחות מחברותם בממשלה, החלו ראשי המפלגות בשמאל לפעול להסטת הגה הספינה דווקא לכיוון הנגדי.

כל אחד מאירועי הימים האחרונים לא היה דרמטי בפני עצמו. באירוע הראשון ימינה אפילו זכתה להישג קטן, אך זמני. על אף מחאות שרי העבודה ומרצ, אישרה הממשלה להאריך את תוקף מפת אזורי העדיפות, הכוללת חלק מיישובי יהודה ושומרון, בחמישה חודשים ולא בחודש או בשלושה בלבד כפי שדרשו מרצ והעבודה. ואולם, באגף השמאלי כבר הבהירו היטב שהמפה הקבועה לא תיראה כמו קודמתה. היא תצטרך לשקף את השינוי בסדרי העדיפויות של הממשלה החדשה, ותכלול הפחתה ניכרת של ההטבות להתיישבות ביו"ש.

האירוע השני, שגם הוא לא הביא לשינוי סדרי בראשית, התרחש בוועדת הכספים. על פי דרישתן של ח"כיות ממפלגת העבודה וממרצ הוסרה עמותת הימין "עד כאן" מרשימת העמותות אשר לתורמיהן תינתן הטבת מס על תרומתם. על פי הסיכום יועבר האישור לעמותה לחוות דעת נוספת של רשות המיסים, ולאחר שתתקבל יוחלט אם תזכה באישור המיוחל או לא. סביר להניח שבסופו של דבר יתקבל האישור, בין השאר לנוכח פסיקת בג"ץ בנושא מתן הטבות המס לעמותות. אך גם במהלך הזה העבירו מפלגות השמאל מסר ברור – אנחנו בשלטון, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה.

לאירוע השלישי הייתה משמעות הצהרתית בלבד, אך גם הוא צריך להדאיג את הימין. ועדת החוקה, חוק ומשפט כונסה בהוראת היו"ר ח"כ גלעד קריב לדיון בהכללת הזכות לשוויון בחוקי היסוד. מהר מאוד התברר שקריב יודע שסיכויי המהלך קלושים לנוכח ההסכמות בין ראשי מפלגות הקואליציה, אך עצם קביעת הדיון נושאת מסר ברור, העולה משלושת האירועים גם יחד: לשמאל נמאס לחכות, הוא מתחיל לעבוד.

הלך הרוח המוביל בימים אלו באגף השמאלי של הממשלה גורס שלבנט אין חלופה. לימינה כבר אין לאן לחזור בימין לאחר שהתנתקה מבסיס בוחריה, ולכן אין צורך להתחשב ברגישויות הפוליטיות שלה. לנוכח זאת הגיעה העת ללחוץ על הגז ולהתחיל ליישם מדיניות שמאל בכל החזיתות. בשמאל אף יש מי שמניחים שבנט עשוי לנטות בעצמו שמאלה, בתקווה לייצר לעצמו קהל בוחרים חדש שיחליף את מאוכזביו בימין. את הבסיס החדש הוא יחפש להערכתם בקרב מצביעי כחול לבן ויש עתיד, וממילא יעדיף לרכך את ימניותו.

והנה, בשעה גורלית זו, כאשר האופוזיציה מימין נדרשת להתעשת ולעמוד על המשמר, דומה שראשי גוש הימין נרדמו כולם. אף אחד מהאירועים שהתרחשו השבוע לא יצר תסיסה בספסלי האופוזיציה ולא הניע את אנשיה לפעולה. נתניהו טרם שב נפשית מהחופשה בחו"ל, ובצלאל סמוטריץ' עסוק בענייני מפלגתו במקום להניח את היד על הדופק הפוליטי. וכך, לנוכח המלכוד שימינה נתונה בו וחידלון גוש הימין, השמאל נהנה מאקלים נוח מאוד לפעולה, ומנצל אותו היטב. אם ימינה לא תתעשת ותקבע קווים אדומים, ואם בגוש הימין לא יתעוררו מתרדמת הסתיו, נזקי מדיניות השמאל יתממשו. וכאשר כולנו נתעורר, רבים מהם כבר יהיו בלתי הפיכים.

ההחמצה של איינהורן

גל הביקורת מימין על החלטת ראש הממשלה נפתלי בנט להדיח את פרופ' טליה איינהורן מתפקידה כחברת הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי – היה צפוי. הדחת המשפטנית המוערכת נראתה במבט ראשון כעוד צעד של ממשלת בנט בכיוון שמאל. ובכלל, היא נראית רע. אולם מכתב הזימון לשימוע ששלח לאיינהורן מזכיר הממשלה שלום שלמה חושף סיפור מורכב יותר, ומעלה את האפשרות המצערת שההדחה בלתי נמנעת, ואינה קשורה בסתימת פיות.

הוועדה המייעצת, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג, היא מרכיב חשוב בתהליך המינוי לתפקידים החשובים ביותר ברשות המבצעת במדינת ישראל. בפני הוועדה מובא כל מועמד לרמטכ"ל, למפכ"ל, לראשי השב"כ והמוסד, לנציב בתי הסוהר, לנגיד בנק ישראל ולמשנהו. הוועדה רשאית להמליץ לא למנות מועמד על אף בקשת השר הרלוונטי, ומשמעותה המעשית של דחיית מועמד היא פסילת המינוי. לכן ברור מדוע כל ממשלה וכל ראש ממשלה מעוניינים לוודא שחברי הוועדה אינם משתוקקים לחבל בעבודת הממשלה או להקשות עליה, אלא מתפקדים כוועדה עניינית, חסרת פניות.

פרופ' איינהורן היא משפטנית מוערכת. הקריירה האקדמית שלה מדברת בעד עצמה ואינה זקוקה לציונים מהדיוטות כדוגמת כותב השורות הללו. רשימת הפורומים הבינלאומיים המכובדים שהיא חברה בהם מעידה על ההערכה הרבה שהיא זוכה לה בקרב עמיתיה למקצוע, בארץ ובחו"ל. כל אלו, בצירוף עשייתה הציבורית ועמדותיה הלאומיות, הפכו אותה למועמדת מתאימה ביותר לחברות בוועדה. אך דומה שאיינהורן עצמה לא באמת מעוניינת להמשיך לשבת בוועדה המייעצת. אחרת קשה להבין את בחירתה להתבטא בפומבי בחריפות רבה כל כך נגד הממשלה שהיא אמורה לסייע ולייעץ לה.

האם מי שצייצה רק לפני כחודשיים "נייחל למפולת ממשלת השקר קודם שתגרום נזק בלתי הפיך", יכולה אחר כך לייעץ לממשלה באופן ניטרלי וחסר פניות? האם מי שתהתה בציוץ נוסף אם ראש הממשלה "הגיע כבר לתחתית השפלות" יכולה באמת לבחון בלב פתוח ובנפש חפצה הצעות למינויים בכירים שיביא בפניה אותו ראש ממשלה? האם מי שכינתה את שרי הממשלה כולם בכינוי "ליצנים", יכולה להיות חברה בוועדה ששואבת את מלוא סמכותה מאותה ממשלת ליצנים?

בתוך פחות מחודש וחצי צייצה איינהורן בחשבון הטוויטר שלה לא פחות מ־18 ציוצים תוקפניים וארסיים נגד ראש הממשלה נפתלי בנט ושרי ממשלתו, חלקם או כולם. היא גם שיתפה בחשבונה עוד כעשרה ציוצים ארסיים של כותבים אחרים שתקפו את הממשלה. בין הצייצנים שאיינהורן צייצה מחדש את דבריהם אפשר למצוא ח"כים מהאופוזיציה כדוגמת בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ושמחה רוטמן. כל הציוצים, יש להדגיש, נכתבו או שותפו לפני הדיווח הראשון על הכוונה להדיח אותה מתפקידה.

מי שעוקב אחרי הפעילות של איינהורן ברשתות החברתיות מאז הקמת ממשלת בנט יכול בהחלט להתרשם שהיא חברה בולטת בקהילת הצייצנים מתנגדי הממשלה. מובן שכל אדם זכאי להתבטא כראות עיניו, אך חופש הביטוי אינו מקנה פטור מהתמודדות עם השלכותיהן של ההתבטאויות. מי שבוחרת לצייץ בבוטות כזאת נגד הממשלה לא יכולה לעטות על פניה מבט מלא פליאה כשמתברר שהממשלה איבדה את האמון בה.

בהנחה הסבירה שהשימוע אכן יסתיים בהדחתה של איינהורן, ההחמצה האישית שלה היא גדולה, וכך גם ההחמצה של הימין כולו, אבל היא נובעת בעיקר מבחירה אישית מוטעית שלה. כיכר השוק של הטוויטר מוצפת בציוצים נגד הממשלה, מכל המינים ומכל הסוגים. מיטב המקלדות המושחזות של הימין עוסקות במתקפות כאלו יום־יום, שעה־שעה. ספק רב אם איינהורן, שתחום מומחיותה איננו ציוצי טוויטר אלא עשייה אקדמית ברמה הגבוהה ביותר, מספקת ערך מוסף כלשהו לזירה הזו. מנגד, כמה אנשי ימין אידיאולוגיים, בעלי עמוד שדרה ערכי ורזומה ציבורי ואקדמי עשיר כל כך יש כיום? ודאי הרבה פחות ממספר הצייצנים מושחזי המקלדת.

תרומתה הסגולית של איינהורן כחברת ועדת גולדברג (שהייתה עשויה למלא בעתיד עוד תפקידים חשובים מסוג זה) ללא ספק הייתה רבה מתרומתה הציבורית ברשת, אבל כל זה כנראה ירד עכשיו לטמיון. טוב יעשו בכירים דוגמת איינהורן אם יבחרו בהשפעה במוקדי הכוח, ויותירו את הרשתות למי שמקלדתם אומנותם.

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.