606 נפטרי הקורונה בחודש אוגוסט, לצד 261 הנפטרים בשליש הראשון של ספטמבר, מוכיחים באופן עגום וסופי שאיילת שקד דיברה אמת. קצת יותר מחודש אחרי ששרת הפנים הציעה בריאיון "להכיל חולים קשים וגם להכיל מתים", מתברר שזה אכן הקו של ממשלת ישראל. המחשבה "לנצח מגפה" התגלתה ככותרת יפה לספר, ופחות כתוכנית פעולה בת מימוש. כמו בנושאים רבים, ובדומה לראש הממשלה לשעבר, גם כאן נחשף הפער העצום בין הנאומים חוצבי הלהבות של איש האופוזיציה הנלהב נפתלי בנט, ובין הביצועים הדלים בפועל של ראש הממשלה נפתלי בנט.
נראה שהמדיניות של ממשלת ישראל ביחס לקורונה, בהנחה שיש כזו, היא שהמדינה דואגת לבריאות הציבור, אבל לא במובן של דאגה לכך שכמה שפחות פרטים מכלל הציבור יידבקו, יחלו קשה או חלילה ילכו לעולמם מקורונה. הדאגה לבריאות הציבור היא אך ורק במובן שהמספרים הללו לא יגיעו לרמה שתפגע במערכת הבריאות. שההתנהלות הכללית של המדינה לא תינזק.
זה כמובן לא אומר שהממשלה אינה עושה דבר. ההחלטה לתת את מנת החיסון השלישית והדאגה למלאי חיסונים מספיק לכל דורש (ובקרוב בעזרת השם גם לילדים מעל גיל חמש) הן פעולות חשובות וברוכות של ראש הממשלה ושר הבריאות. ועדיין, מבחינת המדינה, כל עוד התחלואה הקשה לא עוברת סף מסוים, אזי גם ממוצע של 20 נפטרים ביום לא ממש מעניין. ודאי שאין מה לדבר על הסיכון ארוך הטווח של התחלואה בקורונה.
עשרות או מאות אלפי הורים ברחבי הארץ כבר הבינו שזה המצב, והחליטו לא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר. אחרים אולי הבינו גם הם, אך הערכת הסיכונים שלהם לגבי הקורונה, או שמא האפשרויות העומדות לרשותם, הובילו אותם למסקנה אחרת. הבעיה היא שציבורים רחבים מאוד עוד לא קלטו, או לכל הפחות לא הפנימו, שפתיחת הלימודים ב־1 בספטמבר נבעה מהרצון לשדר עסקים כרגיל, לצד ההנחה שבקרב ילדים לא נרשמת תחלואה קשה, כך שהדבר לא יגרום לעלייה במספר החולים הקשים שתסכן את מערכת הבריאות.
השאלה אם זו מדיניות נכונה בהחלט ראויה לדיון. בימין השמרני בואכה ליברטריאני, יש מי שחושבים שזו התפיסה הרעיונית הנכונה לא רק בתחום הבריאות. שהמדינה צריכה לעסוק רק במבט כללי, והאחריות בנושאים רבים צריכה להינתן בידי הפרטים. אבל כדי שדיון כזה יתקיים, ראש הממשלה והשרים צריכים להתייצב באומץ ולהצהיר שזה הקו שמנחה אותם. לומר קבל עם ועדה שקובעי המדיניות עסוקים בהובלה כללית של הספינה, אבל מבחינת הפרטים, איש איש לנפשו. להבהיר שהמדינה דואגת לחיסונים עבור האוכלוסייה, יוצרת מעטפת כללית של תו ירוק, אבל גם במצב כזה יש סיכון פרטי לתחלואה, וכל אדם צריך לכלכל את מעשיו בהתאם. ריאיון שבו שרת הפנים פולטת על הדרך אמירה כזו ולאחר מכן ממהרת להתנצל עליה – הוא בדיוק ההפך מהצהרת מדיניות כזו.
להסתרת המדיניות יש גם מחיר. הורים רבים חשבו שפתיחת שנת הלימודים נובעת מכך שאין שום סכנה בכך שילדיהם יידבקו בקורונה. התפיסה הזו גם הובילה הורים מסוימים לשלוח את ילדיהם להידבק בנגיף בכוונה אצל חבר שחלה, וכך "להרוויח" פטור מבידודים בהמשך. התופעה התרחבה עד כדי כך שמשרד הבריאות נזעק להסביר מדוע זו טעות גדולה, שכן לקורונה יש כנראה השלכות גם מעבר לתחלואה המיידית.
הדבר נוגע כמובן לא רק בילדים ובבתי הספר. הוא נכון גם לגבי אירועים המוניים כמו מופעי מוזיקה, שמחות משפחתיות גדולות בחללים סגורים ואפילו סתם מפגשים חברתיים. העובדה שאירוע אושר על פי התקנות לא בהכרח אומרת שכדאי ונכון להשתתף בו (וזה בלי לדון בשאלה עד כמה התקנות נשמרות). את חישוב הסיכונים עלינו לעשות בעצמנו. התקנות לא נועדו לשמור על הבריאות שלכם אישית, אלא לוודא שהתפרצות המחלה לא תהיה רחבה מדי.
בעברית פשוטה, האחריות על הבריאות שלכם ושל משפחתכם נמצאת בידיים שלכם בלבד. אם לא תשמרו על עצמכם איש לא ישמור עליכם, ודאי לא ממשלת ישראל. וכמובן, כדאי להיעזר בהגנה המרכזית שהמדינה כן מעניקה לכם, וללכת להתחסן.
