אין ספק שהיעלות של מערכת הביטחון – שב״כ, צה״ל, ימ״מ ומשמר הגבול – להחזיר את ששת המחבלים הנמלטים אל מאחורי סוגר ובריח ממתיקה במעט את הגלולה המרה שנאלצנו לבלוע בערב ראש השנה עם בריחתם מכלא גלבוע. העובדה שבמשך שנה הם תכננו, חפרו ולבסוף גם ברחו העמידה את שירות בתי הסוהר במבוכה גדולה מאוד, והעובדה שהשב״ס טרם הצביע על כשלים במדויק לא מוסיפה כבוד גדול לארגון.
לצד המאמץ הממוקד מאוד ללכידת ששת הנמלטים, שהסתיימה הלילה עם תפיסת השניים האחרונים בג'נין והעברתם למתקן שב"כ בשקט מופתי, מעלה את השאלה מדוע יש פער כל כך גדול בין היכולות של שב״כ וימ״מ ללכוד את המחבלים לבין היכולות של שב״ס להשאיר אותם בתאיהם באחד ממתקני הכליאה המאובטחים בישראל.
הסיבה המרכזית היא הקצאת המשאבים והעמדת סדר עדיפויות שגוי של מדינת ישראל בשנים האחרונות. לחובתו של שב"ס נציין שהיו לא מעט מחדלים עליהם פורסם בהרחבה בשנתיים האחרונות, כמו הטענות על השתקה של הטרדת סוהרות בבתי הכלא בתמורה לשקט של מחבלים בתאים. ישראל יכלה הייתה להחליט אחרת אבל בחרה לדלל את תקציבי שב״ס, מה שהוביל בין היתר לדילול בכוח אדם איכותי. תשאלו בחור צעיר שרוצה לקשור את עצמו לארגון כמו שב״ס למה לו ותקבלו תשובה אחת: ״כי אין ברירה אחרת״. העובדה שצעיר מתגייס לארגון במשכורת זעומה הנמוכה מהשכר הממוצע במשק באלפי שקלים מביאה כוח אדם שנחשב זול ביחס למשימה הנדרשת. זו לא אשמת שב״ס, זו אשמת המערכת שנוקטות בסדר עדיפויות שגוי. יש גם לא מעט שוטרים בישראל שחיים בשכר דומה ואת התוצאות אנחנו רואים בשטח במפגש עם האזרח ברחוב.
יש דרך לתקן את הליקויים בשב״ס אבל לפני שתוקפים את אנשיו, צריך לחשוב האם לא נכון להתחיל בחיזוק ההון האנושי של הארגון שמגיע לו יותר ממה שהוא מקבל היום.
