דרושה סוכת שלום וחזון

כשחג היה חג בעת עמד מקדש על מכונו, כל בוקר היה נפתח בחגיגה: העם ליווה קבוצת כוהנים ויחד מגיעים למעיין הגיחון בירושלים כחלק ממלאכת ניסוך המים, דולים ממנו מים חיים כדי להעלותם למקדש בריקודים ובשירה גדולה.

כמה זה רחוק מאיתנו.

היום, בעולם הדיגיטלי שבו אנו חיים, נדמה כי חוויה זו הייתה מועברת בטלגרם או בטיק-טוק. ככה זה היום, הכול טכני. מה לנו ולתחושות הטומאה, הטהרה, והשמחה העצומה שהיו אז, עת עמד בית על מכונו.

אבל אז אלו היו חדשות אמיתיות, לא כאלה שחלפו עוד לפני מהדורת החדשות הבאה. אלו לא היו חדשות חיצוניות, אלא חדשות והתחדשות פנימית. חיה. אמיתית. מורגשת בלב. זה היה יתרונן הגדול.

לא נשאר לנו אלא להתגעגע אליהן מאוד בימים אלה. להתגעגע אל הרצון להתחדש בלב, לא בעוד פוסט טכני או אינסטוש מצולם. להתחדש בתוכנו. לשמוח ב"קרבנו המקום לעבודתו". לשמוח בעתיד שמבטיח מקור אלוקי. לשמוח באמונה. לשמוח בתקווה.

וזו, התקווה, חסרה יותר מכל ברחובות ישראל בימים אלו. אין תחושה ברורה לאן הולכים. אין ידיעה מה יהיה מחר, או האם באמת אפשר יהיה לשלוח את הילדים לבית הספר ולגן אחרי החג.

האזרחים הטובים והמסורים שאוהבים את מדינתם וארצם, שמשרתים במילואים ומשלמים מסים כל חודש לא יודעים לאן מובלת המדינה או לאן באמת הולך כספם. האם לטיפול נכון בקורונה? או לתמיכה של 53 מיליארד שקלים ב"כוללים" של מחמוד עאבס ושותפיו בתנועה האסלמית? ואחר כך גם רוצים שנשמח? מקסימום שננסך צ'קים למסים, ממש לא שננסך מים.

בתוך כל הבלבול הזה הפליא השבוע גם בנימין נתניהו. נכון, נעשה לו עוול גדול מאוד. אלא שמאז שהתפוררה כוורת היועצים סביבו, אנו שומעים את מררתו במקום את בשורתו.

נכון, מתו יותר מאלף בני אדם מקורונה בתקופה האחרונה, נכון שקו המאומתים בבדיקות מגיע ל-5.6 אחוזים, ואחוז המבודדים מעפיל לפסגות חדשות של רבבות שנסגרו בבתים.

דווקא במצב כזה אנו לא רוצים לשמוע ממנהיג בסדר גודל של נתניהו על נמנומי ביידן, או על בלבול הציבור שאינו יודע לאן מובילים אותו בקורונה, אלא על החזון שלו. על הפתרון המוצע על ידו. משהו שייתן לקרן אור אחת לחדור במבוך הבלבול של ההנחיות המשתנות לבקרים. מישהו שיאמר מה העתיד האפשרי הטוב, העתיד שיכול להיות אם ינקטו צעדים כאלו ואחרים עליהם נתניהו חושב.

כאבו מובן מאוד, אך אם יאמר את חזונו, הוא יהא מובן הרבה יותר.

בימי הסוכות האלו, בהם אנו עוברים לגור תחת סכך אלוקי, מגיעה לאזרחי ישראל לפחות צלייה מנהיגותית קטנה, במיוחד בזמן שהתחושה היא שמערכות הממשל דוהרות לשום-מקום.

יש תשוקה למנהיגות ממשית, אמיתית. בדיוק כפי שהיה רבי עקיבא, גדול מנהיג התנאים אומר על ניסוך המים החיים מהמעיין: "אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה… הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים" (תוספתא סוכה, פרק ג).

תנו מנהיגות. תנו דרך. תנו ברכה. חג סוכות שמח לכולם.