הקיץ שב: איך נתחיל מחדש, שוב ושוב?

בערב ראש השנה תשל"ט נערך כמדי שנה מצעד הפזמונים הישראלי של רשת ג'. התחרו בו להיטים ענקיים כמו "עטור מצחך", "עוד לא אהבתי די", "רציתי שתדע" וגם "אבניבי" זוכה האירוויזיון הטרי, אבל איכשהו את המקום הראשון קטף זמר השנה צביקה פיק עם השיר שמתחיל בשורה "מת אב ומת אלול".

איך הצליח השיר הזה לגבור על כל הכוכבים הגדולים של התקופה? אפשר להציע שהשיר הזה היה פורץ דרך בכך שהכיל את אחד מסולואי הסינתיסייזר (קלידים חשמליים) הראשונים במוזיקה הישראלית. זו עובדה נכונה שסייעה להגדיל את ההשמעות של השיר ברדיו. אבל מה שגרם לישראלים לאהוב את השיר כל כך כנראה דווקא הטקסט היפה והעמוק של המשורר נתן יונתן. המוזיקה העדכנית שצביקה פיק יצר לא הייתה רק מודל לקִדמה מוזיקלית אלא גם שימשה ככלי להנגשת שירי משוררים בעלי טקסטים משמעותיים לקהל הרחב, החיבור המיוחד של המילים והלחן הוא זה שהפך את השיר לשיר השנה.

את המילים כאמור כתב נתן יונתן אבל הוא לא כתב אותם לגמרי בעצמו. אלף שנים קודם כתב ר' שמואל הנגיד, מגדולי המשוררים הספרדיים בימי הביניים, שיר שגם הוא נפתח בשורה "מת אב ומת אלול". שמואל הנגיד עסק בשירו בעצבות שבאה עם סיום הקיץ שמביאה את האדם לדכדוך אותו הוא מפיג בעזרת שתיית יין. על בסיס שיר זה חיבר יונתן את השיר.

נאסף תשרי –צביקה פיק
"מת אב ומת אלול ומת חומם
גם נאסף תשרי ומת עימם
רק נשארה גחלת עמומה
של אהבת הקיץ הגדומה.

וילד זר הולך ותר כמו שאול
את עקבותיו של אב ושל אלול
ובעמום הוא מחפש את הצלול.

לך ילד לך, אולי בסוף המערב
בין ים ויבשה, בין אב לסתיו
יאור שלך יאיר בין חטאיו.

מת אב ומת אלול…

חטאי האיש והאישה והנחש
חטאת דוד באוריה, כבשת הרש
ויונתן ויערת הדבש.

מת אב ומת אלול, הקיץ שב
סיפור שלך ילדי, מתחיל עכשיו
עם כל הדבש והנחש והאישה.

מת אב ומת אלול..."

(מילים: נתן יונתן, לחן: צביקה פיק)

נתן יונתן שכל את בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים חמש שנים לפני כתיבת השיר וכנראה ששיר זה מוקדש לזכרו (חפשו את שמו הפרטי של ליאור רמוז בשורות השיר). מותו של ילד לפני אביו הוא דבר עצוב ולא טבעי, ובשיר זה נתן יונתן מחפש את ההסבר לשכול. בכל שנה כשחודשי הקיץ המוארים והחמים נאספים ומתחיל לו החורף הקר והאפור יוצא הבן האבוד לחפש את אב (שימו לב למשחק המילים) ואת אלול, ולחפש את הצלול, את ההסבר לכל משמעות חיינו העמומים.
במהלך חיפוש התשובה אנו נפגשים עם דמויות תנ"כיות שחטאיהם ינסו לענות אך בבית האחרון הקיץ שב ועדיין אין הסבר לשכול ולכל המתרחש בעולם.

בשבת חול המועד סוכות נוהגים לקרוא את מגילת קהלת. הקשר בין החג למגילה מפתיע, על סוכות נאמר "ושמחת בחגך" ואילו קהלת היא מגילה דכאונית שעמוסה בתהיות קיומיות שמטילות ספק אפילו בעצם קיומנו "מה יתרון לאדם בכל עמלו?"

חג הסוכות הוא חג האסיף, החג בו אנו מתבוננים על יבול השנה שעברה ושמחים בו אבל מיד אחרי חג הסוכות מתחיל החורף ובעצם מתחילה השגרה השנתית מחדש. שוב נצא לשדה לחרוש ולזרוע, שוב נמתין לגשם ושוב נקצור. מעגל השנה שחוזר על עצמו שוב ושוב מביא בהכרח את השאלה "בשביל מה אנחנו עושים את כל זה שוב ושוב?"

כולנו מכירים את תחושת "שביזות יום א'", התחושה ששבוע חדש מתחיל והכל חוזר על עצמו. באופן מוגדל אנחנו חווים את התחושה כשהקיץ והחגים נגמרים ופתאום נהיה אפור בלב. זה אחד המאפיינים של החורף – הוא מעלה לנו שאלות וספקות בלב.  לאורך הדורות עסקו רבים בשאלות אלו אך רבים לא מצאו תשובה. שמואל הנגיד בחר להטביע את יגונו ביין וגם הילד של נתן יונתן יצא לחפש את הצלול ולא מצא, אבל למגילת קהלת יש תשובה לשאלת משמעות החיים שמודגשת במיוחד בפסוק האחרון במגילה "סוף דבר הכול נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור".

זוהי גם אחת המטרות ביציאה לסוכה בסוף העונה החקלאית, ועוד תזכורת עבורנו שהכול בידיים של הקב"ה ששמירת מצותיו היא כל האדם.

חג שמח ושבת שלום!

לתגובות: e.y.samuel@gmail.com