בתפילת מנחה של יום הכיפורים קוראים את ספר יונה. כזכור יונה מנסה להימלט משליחותו הנבואית והספינה אליה הוא נקלע עומדת לטבוע בעטיו. הקברניט והמלחים מנסים לברר מי הגורם לסערה הנוראה המאיימת על חייהם. משנודע להם שיונה הוא הסיבה לכך הם שואלים אותו שאלות נוקבות לזהותו בטרם ישליכוהו לים. ראוי אגב לציין שהם אינם ממהרים להשליכו וכי התנהגותם מעוררת פליאה. תשובתו של יונה מפתיעה למדי ואינה מתייחסת למכלול שאלותיהם. הוא מתרכז במה שנראה לו כעיקר חייו: היותו עברי, והיותו ירא אלוקים. לאחר שהוא מושלך לים אכן הסער נרגע.
תחושתי היא שביום הכיפורים הזה ישראלים רבים דחו מעצמם את המענה על שאלות לא מעטות. נפשם נקעה ממשאלי דעת הקהל הנכפים עלינו, ומהבחירות הרשמיות שהפכו לאובססיביות. הם גם אינם מסוגלים להפיק מעצמם את התשובות התכופות המצופות מהם מצד האירועים האינטנסיביים. לכאורה עלינו לנקוט עמדה עדכנית כמעט בכל יום בנושאים קיומיים בתחומי הביטחון, הבריאות והפוליטיקה. אך מסתבר שהמבנה המפתיע והדיאלקטי של הממשלה החדשה, מבטא מצב נפשי כולל של תיקו, דהיינו עייפות גדולה מהמתחים המוגזמים של השנים האחרונות, ורצון עז לרגיעה יחסית. הפשרה הפוליטית מסתברת להיות לא רק פתרון של בדיעבד, ושל רע במיעוטו , אלא ביטוי עמוק של הקשבה הדדית ואיפוק, כך שלא את כל הסוגיות הקיומיות אפשר וצריך לפתור עתה. מובן שבמצב נפשי זה יש סכנה של התעלמות מהתמודדות חיונית עם קושיות מסוימות. אבל ישנו צורך עז לתקופת ריפוי שבה עוסקים לא בדמוניזציה של המתנגדים אלא בהכלה שלהם.
גישה זאת פותחת בעיני גם את היכולת להגדרה עצמית מחודשת. אם המתחים הפוליטיים נרגעים במידה מסוימת, נוצר מקום פנוי בתודעה לחיבור פנימי שקט. כשלא צריך לצעוק ולמחות נגד כל מה שמקומם אותנו, אפשר גם לפעול לא כמתריסים ולא כמבקרים אלא כמבקשי עצמנו. לא אתפלא אם חלק מהביטוי לכך הוא מספר האנשים הרב במיוחד שהגיע לתפילות יום הכיפורים במקומות רבים. כל אחד ואחת כנטייתם ובטעמם. מי רק לתפילות "כל נדרי" ו"נעילה" ומי לתפילות נוספות. לשאלות הרבות, שנשאלנו שלא בטובתנו בשנים האחרונות, דהיינו את מי אנו שונאים ולמי אנו מתנגדים, לא רצינו הפעם לענות. הסתפקנו בתשובות קצרות ועיקריות בדרכו של יונה, כל אחד בניסוחו שלו.
