החגיגות בליל נצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארצות הברית התמקדו פחות בכך שהמועמד הדמוקרטי הישיש השיג סוף-סוף את מטרתו משכבר הימים לעלות לתפקיד הרם ביותר בעולם, והרבה יותר בעובדה שיריבו הבומבסטי דונלד טראמפ הפסיד בקמפיין שהיה די ברור שביכולתו לנצח. מבין הסוגיות שהובילו לאושר הגדול ביותר הייתה ההתמודדות עם הגירה בלתי-חוקית לארה"ב ממקסיקו הדרומית: טראמפ הואשם בנקיטה במדיניות ברברית מול המוני הפליטים, המהגרים והמסתננים שכללה הפרדת ילדים מהוריהם והחזקתם במחנות מעצר.
"הבן שלי חיבק אותי ואמר 'אימא, לא יהיו עוד ילדים בכלובים!' דמעות של אושר ודמעות של עצב", כתבה הזמרת והשחקנית אידינה מנזל בטוויטר, בציוץ שזכה לתפוצה נרחבת אך בהחלט לא היה היחיד שהעביר את המסר הזה, שהדהד מכל פינה. העובדה שהנשיא לשעבר ברק אובמה הוא שייסד את רוב המדיניות מול מהגרים לא הפריעה לאף אחד. כעת מתברר שהעובדה שסגנו, הדייר הנוכחי בבית הלבן, שימר את רוב המדיניות בגבול ואף מתכוון להוסיף עליה גם לא משנה יותר מדי.
המצב בגבולה הדרומי של ארה"ב לא מזהיר כבר תקופה ארוכה, אבל בימים האחרונים נוסף זרם הולך וגדל של מהגרים בלתי-חוקיים מהאיטי, שנשפכים אל מעבר לנהר הריו-גרנדה בתקווה להימלט מתופעות הטבע ההרסניות והזוועות האנושיות שהתמודדו איתן בעבר ולפתוח פרק חדש בחייהם בארץ החירות וההזדמנות. לכאורה, זה בדיוק היה המקום בו ביידן יוכל להוכיח שהוא אכן שונה בתכלית מקודמו בתפקיד, ולטפל בבעיה באותה עדינות חומלת שהצד שלו עסק בה ללא הרף.
כנראה שלא. עוד לפני שהממשל היה יכול לגבש תגובה מסודרת למשבר ההולך ומתפתח, פורסמה הידיעה כי בבסיס הצבאי בגואנטנמו ביי, בקובה – הידוע בתנאים הקשים-עד-מחרידים מהם סובלים העצורים שם – מחפשים קבלן ביצוע שינהל "מתקן כליאה למהגרים". ורק למקרה שלא ברור עבור אילו מהגרים מכינים את הדרגשים, עוד פורסם שמחפשים שומרים שדוברים קריאולית האיטית.
עוד לפני השבוע ידענו ששום דבר לא השתנה, כמובן. מתקני הכליאה לילדים לא רק נשארו פתוחים, אלא שגשגו: תמונות ודיווחים שפורסמו על ידי קומץ העיתונאים שעוד אכפת להם מהסיפור אחרי שהפיל הצהוב עזב את חנות החרסינה העידו בבירור שהמצב רק החמיר. אבל מבחינת הפעילים, הידוענים, העיתונאים – דממה. וכך, כנראה, המצב ימשיך גם השבוע.
האמת המשעשעת, שמוטחת בפנינו שוב ושוב מאז חילופי הנשיאים ב-20 בינואר, היא שברמת המדיניות ביידן וטראמפ לא מאוד שונים. אבל הקללה של טראמפ לפעמים גם הייתה הברכה שלנו: העובדה שהוא היה שנוא על ידי כל כך הרבה ידוענים וגופי תקשורת, משמעותה הייתה שכולנו ידענו כל דבר קטן שהוא עושה, אמר שיעשה, או חשב לעשות. ממשיכו, שהרבה יותר קל לעיכול עבור המפרסמים למיניהם, יכול לעשות פחות או יותר מה שירצה. ואז רק במקרי קיצון כמו היציאה האסונית מקאבול, החדשות הללו יפרצו את חומות תקשורת הימין או הבית הלבן.
