מזה חודשים רבים ש"תיק דומא" אינו מייצר כותרות. שנתיים לאחר הגשת כתב האישום ולפתע לפני שבועיים שחררו משפחות המואשמים ברצח הודעה לעיתונות שלפיה פרקליטות מחוז מרכז הודיעה לבית המשפט כי היא מוותרת על כמה מהודאות החשודים באשמת הרצח. מה באמת קורה מאחורי הדלתיים הסגורות של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד? ועל ההכרעה הקרבה שעשויה לקבוע את גורל התיק כולו.
ביולי 2015 נרצחו שלושה מבני משפחת דוואבשה בכפר דומא, באירוע שהוגדר על ידי מערכת הביטחון – כפיגוע טרור יהודי. בראשית 2016 הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתבי אישום נגד אמירם בן אוליאל באשמת ביצוע הרצח עצמו ונגד קטין נוסף באשמת סיוע לרצח. הדיונים בבית המשפט המחוזי-מרכז בלוד מתנהלים בדלתיים סגורות, אולם אלו עוסקים ב"משפט זוטא", דיונים בשאלה צדדית, אך קריטית, שעשויה לקבוע את גורל התיק כולו והיא – האם גביית עדות לאחר הפעלת אמצעי חקירה מיוחדים, מעין עינויים, קבילה להתקבל כראייה. הדיונים באשר לאשמת שני הנאשמים ברצח יחלו רק לאחר הכרעת בית המשפט בשאלת השאלות. לאחר 31 דיונים תם שלב הסיכומים וההכרעה בשאלה תינתן בחודש יוני.
השאלה המשפטית שיהיה על השופטים רות לורך, צבי דותן ודבורה עטר להכריע בה היא, כאמור, האם הודאתו של בן אוליאל ברצח קבילה לשמש כראיה. השתלשלות העניינים באופן שאינו מדויק היא כי לאחר מעצרו של בן אוליאל הוא הובא לחקירת שב"כ ב"אמצעים מיוחדים" – שם לחקירה באמצעים אלימים שאושרה בעבר למקרים מיוחדים על ידי בית המשפט. האמצעים המיוחדים הם למשל מניעת שינה, טלטולים והימצאות ממושכת ב"כריעת צפרדע". חקירה זאת חוקית אך ורק כאשר החשוד מוגדר כ"פצצה מתקתקת" אשר חקירתו עשויה למנוע פגיעה משמעותית בשלום הציבור, כלומר, למנוע מעשים דומים על ידי אחרים.
במהלך החקירה האלימה, שהתקיימה ככל הנראה בלילה שבין חמישי ל-07:00 בבוקר יום שישי, הודה בן אוליאל כי ביצע את הרצח בדומא. לאחר הפסקה של כ-35 שעות, במוצאי שבת יצא לשטח וביצע שחזור של האירוע שם הודה שוב ברצח. בין ראשון לשני התקיימה ככל הנראה חקירה נוספת ורק ביום שני בחצות פגש לראשונה עורך דין. פרטים אלה כאמור אינם מדויקים בשל היות התיק חסוי והיעדר היכולת לעיין בחומרים שבו.
הודעת הפרקליטות לפיה הם מוותרים על חלק מהודאות הנאשמים מתייחסת אך ורק להודאות שנגבו במהלך החקירה האלימה. על כך היו "שישו ושמחו" ואף מתחו ביקורת על הפרקליטות. אלא שלא רק שהשמחה הייתה מוקדמת אלא שהוויתור על ראיית ההודאה במהלך החקירה הנובעת מכך שישנה ראיה חזקה הרבה יותר.
הראייה המרכזית בתיק, אשר נותרת בעינה, היא הודאת בן אוליאל ברצח במהלך השחזור. לטענת הפרקליטות מדובר בראיה שמשמעותה הודאה סטרילית, שאינה מושפעת מן החקירה האלימה. סביב ההודאה בשחזור נסובו הדיונים ועל השופטים להכריע אם היא קבילה או לא. במידה שהיא תאושר על ידם כראיה קבילה, כלל אין צורך בהכרעה לגבי ההודאות עליהן ויתרה הפרקליטות. עורכי הדין של הנאשמים טענו בדיונים כי גם הודאה שנגבתה כ-35 שעות לאחר חקירה אלימה, "עינויים", כפי שכינו זאת, אינה הודאה סטרילית אלא נגועה בהשפעת החקירה האלימה.
על מה בעצם נסוב הוויכוח בין ההגנה לתביעה? נסביר, סעיף 12 לפקודת הראיות קובע שהודאת חשוד תיפסל אם ניתנה שלא באופן חופשי ומרצון. יהיה קשה לטעון כי הודאה שנגבתה במהלך חקירה אלימה הנה מרצון ולכן נגבתה הודאה שניה בפרק זמן משמעותי לאחר החקירה, על מנת שהתביעה תוכל לטעון כי אין קשר בין הודאת הנאשם לחקירה האלימה. במקרה של מתכנן הפיגוע במלון פארק קבע בית המשפט העליון כי גביית הודאתו של המחבל לאחר חקירה אלימה יכולה לשמש כראיה. הסיבה לכך היא כי הונחה תשתית ראייתית לכך שאין קשר בין ההודאה בעבירה לבין החקירה שקדמה לה. זוהי גם השאלה שיהיה על בית המשפט המחוזי להכריע במשפט זוטא של תיק דומא – האם גביית הודאה כ-35 שעות לאחר חקירה באמצעים מיוחדים יכולה להיחשב כהודאה שניתנה באופן חופשי מרצון. במהלך הדיונים החסויים הוצגו ראיות שונות לכך שבן אוליאל הודה ברצח ללא השפעת החקירה האלימה, ראיות שזכו לתשובות מצד עורכי דינו.
קשה להעריך האם השופטים יקבלו בסופו של דבר את הודאת בן אוליאל כראיה במשפט, אולם ברקע מספר מקרים דומים, שבהם אישר בית המשפט הודאות דומות, כאשר היה מדובר על מחבלים ערבים. מה שבטוח הוא שתיק דומא ימשיך ללוות אותנו גם במהלך השנתיים הקרובות.
משפחות הנאשמים מסרו כי "בכדי להראות שהעינויים זה לא כזה נורא, הפרקליטות מעיזה לכתוב לבית המשפט כי בעינויים הם הקפידו על הכללים, הפעילו שיקול והכי מקומם הם כותבים שהכל נעשה תוך 'שמירה ככל האפשר על כבודם של הנאשמים' , עינו אותם תוך שמירה על כבודם – כך נכתב במסמך של מדינת ישראל בשנת 2018. אי אפשר להאמין". המשפחות הזכירו גם את תנאי המעצר הקשים בהם מוחזקים הנאשמים "הם בבידוד, ללא טלפונים ונשללות מהם זכויות רבות שניתנות לכלל האסירים. אפילו המחבלים מקבלים תנאי כליאה טובים יותר" אומרות המשפחות.
מפרקליטות המדינה נמסר כי "יש להצר על כך שצו איסור הפרסום שהוטל על ידי בית המשפט מופר ברגל גסה פעם אחר פעם, במיוחד בעת האחרונה, לקראת הכרעתו של בית המשפט. גם המענה לפנייתכם כרוך בהפרה של צו איסור הפרסום, ועל כן אין באפשרותנו להשיב באופן מפורט. למען הסר ספק ייאמר כי הפרקליטות נותרה עקבית בטענותיה לאורך ההליך וסבורה שקיימות בתיק ראיות רבות, ביניהן הודאות שאין כל מניעה חוקית להסתמך עליהן. עמדה זו הוצגה ונטענה כאמור לכל אורך ההליך המשפטי".
