מזה כמה חודשים נערכת מתקפה רבתי על העיר דרעא שבדרום סוריה, השוכנת על הגבול עם ירדן. במתקפה משתתפים הארטילריה של השלטון הסורי, חיל האוויר הרוסי וחילות הרגלים של המיליציות האיראניות העושות בסוריה כבתוך שלהן. תושבי דרעא נהרגים בסיטונות ואחיהם זועקים לעזרת העולם אשר אינה מגיעה.
בולטת בשתיקתה היא הממלכה הירדנית שסייעה לתושבי דרעא החל ממרץ 2011 כאשר הם ולא אחר, היו הראשונים להרים את דגל המרד נגד שלטון אסד תחת סיסמת "האביב הערבי". הסיוע הירדני הגיע אז על רקע הקרבה התרבותית והמשפחתית של תושבי דרעא לשכניהם בצפון ממלכת ירדן.
השתיקה הירדנית הנוכחית לנוכח ההרג ההמוני של תושבי דרעא ולנוכח השתלטות מיליציות איראניות על אזור הגבול הסורי עם ירדן, העלתה השערות רבות על סיבתה. האחת, שמלך ירדן הבין שהמרד נגד אסד נכשל ואין ברירה אלא לאפשר לאסד לממש את ריבונותו על דרעא- גם אם יביא הדבר את האיראנים אל גבולו. סיבה אחרת היא שהציר האיראני באזור כולו הוא הציר המנצח שכן אפילו סעודיה החלה לאחרונה לזחול לעבר איראן, כנראה בעידוד אמריקני.
אבל, במהלך ספטמבר התגלתה הסיבה האמתית להפניית הגב הירדני לתושבי דרעא: מזה שנים מנסה מלך ירדן לקדם פרויקט שבמסגרתו יונח צינור נפט מבצרה שבדרום עיראק לעקבה בדרום ירדן, ובהמשך יוזרם הנפט צפונה בצינור שיעבור מירדן לסוריה באזור דרעא, משם ימשיך לים התיכון לנמל נפט בחוף הסורי ו/או בחוף הלבנוני.
צינור זה יאפשר לעיראק לייצא נפט לאירופה בלי להעבירו במכליות במעברי הורמוז הנתונים לשליטה איראנית, במעבר באב אלמנדב הנתון לשליטה של החות'ים בתימן ובתעלת סואץ המחייבת תשלום אגרות גבוהות לממשלה המצרית. צינור כזה יאפשר הזרמת נפט לאירופה באופן בטוח ויוזיל את מחירי הובלת הנפט, הביטוח והאגרות. הרווח לירדן יהיה באמצעות האגרות שהיא תגבה ממשלוחי הנפט שיעברו בצינור.
כדי להקים את הפרויקט הזה זקוק מלך ירדן לסדרת הסכמים עם עיראק ספקית הנפט מצד אחד ועם סוריה המייצאת לאירופה מצד שני. המגעים בין ירדן ועיראק קיבלו תאוצה בוועידת פסגה משולשת שנערכה בבגדד ב-27 ביוני השנה, שבה אירח ראש ממשלת עיראק, מצטפא אלכאט'מי, את עבדאללה השני מלך ירדן ואת עבד אלפתאח אלסיסי, נשיא מצרים.
עובדת התכנסות הפסגה בבגדד מסמנת את החשיבות והמשקל של עיראק במפגש, חשיבות ומשקל הנובעים מנוכחות "האח הגדול" האיראני של עיראק, גם אם לא היה נוכח בחדר.
כדי לקדם את העניינים עם עיראק ערכה בתחילת ספטמבר הנוכחי משלחת פרלמנטרית ירדנית שמנתה לא פחות מ-19 חברים בראשות יו"ר הפרלמנט, עבד אלמנעם עודאת, ביקור בעיראק. ההזמנה הגיעה מראש הפרלמנט העיראקי, מחמד אלחלבוסי, אבל הפגישות החשובות באמת התקיימו עם שלושה חברי פרלמנט המייצגים את המיליציות הפרו איראניות השולטות למעשה בכל הנעשה בעיראק.
המפגש הראשון היה עם האדי אלעאמרי, ראש "ברית הכיבוש" ("תחאלף אלפתח"), השני התקיים עם קיס אלח'זעלי, מזכ"ל "תנועת קבוצות אנשי הזכות/האמת/האל" ("חרכת עצאא'ב אהל אלחק") ואילו המפגש השלישי היה עם נצאר אלרוביעי, ראש הלשכה המדינית של זרם מוקתדא צדר. הפגישות עם שלושת מנהיגי המיליציות העיראקיים הללו, שכולם שיעים, מבטאות היטב את ההבנה של המלך עבדאללה השני שמי שקובע היום מה יקרה בעיראק הוא מנהיגי המיליציות והכוח הצבאי הנתון בידיהם ולא הממשלה ומנגנוניה.
נושא חשוב שעלה בפגישות הוא פתיחת ירדן ל"תיירות דתית" שיעית, ובמיוחד היתר להמוני שיעים – עיראקים ואיראנים – לעלות לרגל לקברי "אהל אלבית", בני משפחת הנביא מחמד, ובראשם ג'עפר בן אבי טאלב, בן דודו של הנביא מחמד שהפך לשהיד בשנת 630 לספירת הנוצרים, בקרב בין כוח מוסלמי קטן שבא מהחיג'אז בשליחות מחמד ובין כוח ביזנטי נוצרי גדול ממנו בהרבה, קרב שהתקיים ליד העיר מוא'תה שבדרום ירדן. קבר זה חשוב במיוחד מכיוון שעל פי הסיפור האסלאמי, הביזנטים כרתו את שתי ידיו של ג'עפר בעודו בחיים ואללה – בתמורה – העניק לו שתי כנפיים והוא מרחף מעל גן העדן, כלומר מדרגתו גבוהה מעל כל צדיקי העולם. מכאן גם הכינוי שלו "ג'עפר אלטייאר", "ג'עפר המעופף".
הדיבורים השיעים על "תיירות דתית" מזכירה לנו את מה שקרה בסוריה אחרי שבשאר עלה לשלטון באמצע שנת 2000 כאשר הוא התיר לאיראנים לבוא לסוריה לצורך "תיירות דתית". התיירים האיראנים ערכו טקסי "תעזיה" ("תנחומים") במקומות חשובים לשיעה ובראשם מסגד ח'ליפי בית אומייה בדמשק, שכן במבנה מונומנטלי זה הוצב לראווה ראשו הכרות של חוסיין בן עלי, בנו של מייסד השיעה, אחרי שנטבח בידי צבא הח'ליף האומיי יזיד בן מועאויה יחד עם חלק גדול ממשפחתו ומקורביו בקרב כרבלא בשנת 680 לסה"נ.
הביקורים ההמוניים של השיעים וטקסי ה"תעזיה" שבהם הם מכים ומלקים את עצמם עד זוב דם, מלאים במסרים נגד בני אומיה ועושי דברם, כלומר הסונים. רוב הציבור הסורי, הסוני, ראה את המוני התיירים השיעים והבין היטב את המשמעות הדתית של "מכירת סוריה" לאיראנים, שביצע הנשיא בשאר. כאשר פרץ "האביב הערבי" במרץ 2011 ציינו רבים מהמפגינים את העובדה הזו כאחת הסיבות החשובות למחאה שלהם נגד השלטון.
המלך עבדאללה מודע היטב לבעייתיות הכרוכה בתיירות דתית שיעית ומה יאמרו עליה האנשים ברחוב הירדני, אבל מנגד הוא רואה את התועלת הכלכלית שתצמח לירדן מהידוק היחסים עם "הסהר השיעי" – איראן, עיראק, סוריה ולבנון – שבעבר הוא הזהיר מפניו בפומבי, והוא מעדיף להמר על הסוס הכלכלי מחוסר ברירה, וזאת בשל המצב הכלכלי הרעוע של ירדן. הוא עושה זאת על פי הכלל הידוע: "אם אינך יכול להתגבר עליהם הצטרף אליהם" If you can't beat them join them.
את מהלך הדברים צפינו כבר לפני כשלושה חודשים: https://www.makorrishon.co.il/opinion/370303/
הידוק היחסים הזה יחייב את עבדאללה להסגיר לידי השלטון בעיראק גולים עיראקים שהיו מזוהים בעבר עם משטר צדאם, ובראשם בתו של צדאם, רע'ד. עניין זה עומד בסתירה מוחלטת לכללי ה"ג'יוואר" המסורתיים הערבים האוסרים על נותן החסות להסגיר לבעליו עבד נרדף שביקש וקיבל ממנו חסות.
מנהיגי המיליציות העיראקיות דרשו מהמשלחת הירדנית לאפשר למיליציות לקיים פעילות כלכלית בינלאומית דרך ירדן כדי לקיים את עצמן כלכלית ולעקוף את מערכת המסחר, הכלכלה והמסים של ממשלת עיראק.
פרויקט נוסף שהמיליציות מעוניינות לתת לו "פרוטקשן" הוא הקמת מערכת חשמל משותפת לירדן ועיראק בשנת 2022 במסגרת הסכם בין המדינות שנחתם בפברואר השנה להקים עיר תעשייתית בגבול ביניהן שתתמקד בשישה מגזרי פעילות: הובלה, מסחר, בריאות, חקלאות, פיננסים ואנרגיה.
באופן כללי ניתן לומר שמה שצפינו לפני שלושה חודשים הולך וקורם עור וגידים. ירדן מעלה הילוך בהצטרפות שלה לסהר השיעי תוך הסתכלות בעין ביקורתית על איחוד האמירויות ובחריין שלא סייעו לירדן מבחינה כלכלית ודחפו אותה לזרועות התמנון האיראני. קרוב לוודאי שהמלך עבדאללה מתואם בצעדים אלו עם הסעודים שגם הם נכשלו במאבק נגד ההגמוניה האזורית האיראנית ולמדו לקח מר מהמאבק חסר התוחלת שלהם נגד החות'ים בתימן ומהמכה הקשה שהם קיבלו מאיראן כשזו תקפה את מתקני יצוא הנפט שלהם בליל 14-15 בספטמבר 2019.
ישראל מנסה לשכנע את ירדן להימנע מלשקוע בחיק התמנון האיראני באמצעות הגדלת מכסת המים שישראל מעבירה לירדן מחמישים מליון מ"ק בשנה למאה מיליון, אבל בכלל לא בטוח שיש בהגדלה זו כדי לשכנע את המלך לוותר על "האופציה האיראנית".
העובדה שבית המלוכה הירדני הפקיר את אחי אזרחיו הגרים בדרעא היא סימן רע מאוד לישראל על מצבה הרעוע של ממלכת ירדן ועל האפשרות הסבירה שבקרוב נראה את ירדן כמוקד לביקורי איראנים בנקודות תצפית ממזרח לישראל. זה יתחיל עם תיירים ועלול להמשיך עם קצינים ואנשי מודיעין. מה שהתחיל בסוריה כ"תיירות דתית" הגיע למיליציות התוקפות ערים סוריות ומעבר אלפים רבים של שיעים להתנחל בערי סוריה שבמהלך העשור האחרון ננטשו מיושביהן שהפכו לפליטים בכל קצווי תבל.
ורק כדי להקדים את המאוחר: בגן הלאומי באשקלון יש מקום שהשיעים מאמינים שבו נקבר ראשו של חוסיין בן עלי (יש ברחבי המזרח התיכון עוד כמה וכמה מקומות כאלה). כבר כיום יש תיירות שיעית קטנה המגיעה למקום, בעיקר מהודו, ואני צופה שבעתיד תעלה דרישה מישראל לאפשר "תיירות דתית" שיעית גם למקום זה.
