אף שעדיין אין תאריך לפריימריז בליכוד, בקבוצות הפייסבוק של הליכודניקים כבר מתגבשות רשימות. וכמו תמיד ברשימות מהסוג הזה, הן מתפקדות לא רק כרשימות מומלצים של מי שנכלל בהן, אלא גם כרשימות חיסול של מי שנשאר מחוץ להן. אמיר אוחנה, למשל, מופיע בכל רשימה, ואם לוקחים את הרשימות הללו ברצינות, קיים סיכוי לא רע שאילו היו מתקיימים היום פריימריז בליכוד – אוחנה היה מוצא עצמו בחמישייה הראשונה, לא פחות. שמות נוספים שמככבים הם גלית דיסטל־אטבריאן, וכך גם שלמה קרעי, דודי אמסלם ואחרים. הרשימות, צריך לומר, עדיין בתהליכי גיבוש. כך למשל, שמו של יואב קיש צורף אליהן בעקבות הערות ותגובות של חברי ליכוד.
לעומת רשימות המומלצים, יש גם רשימות של לא מומלצים. ניתן למצוא שם את מירי רגב, שכוכבה הולך ודועך. רבים בליכוד לא אהבו את הריאיון שנתנה לידיעות אחרונות, ואת השימוש הנרחב שעשתה שם בקלף העדתי כדי לגרוף באמצעותו תמיכה מזרחית. ההתפקדות להסתדרות עשתה גם היא את שלה. גם אחרים מאבדים גובה משום שעל פי מי שעומדים מאחורי הרשימות הללו, קולם לא מספיק נשמע כאופוזיציה לוחמת. ביניהם ניתן למצוא את גילה גמליאל, חיים כץ ואחרים.
על פי הביקורת שמשמיעים אותם ליכודניקים, הסיבה להוצאתם של ח"כים מסוימים מרשימת המומלצים היא שהם התרגלו לכך שנתניהו סוחב אותם על גבו; התרגלו שהליכוד תחת נתניהו מקבל 30 מנדטים בקלות; התרגלו להיות שרים ושכחו את העבודה השחורה של הח"כים, וכעת הם מרגישים בנוח לשבת רגל על רגל ולחכות לימי הפריימריז כדי להוציא כמה מילים מהפה.
מדובר כמובן ברשימות של גורמים פרטיים ולא בסקרים מקצועיים (אף שגם על אלו אי־אפשר לסמוך יותר מדי בימינו). פופולריות של ח"כ מסוים ברשתות החברתיות עדיין לא אומרת דבר על הצלחתו בפריימריז. שלמה קרעי, למשל, עשוי לקבל אלפי לייקים לפוסט, אבל לרשותו של חיים כץ עומדת "בריכת" מתפקדים גדולה יותר, לצערו של קרעי ותומכיו. עם זאת, אותן רשימות כן מלמדות על הסערה המתחוללת בליבם של מתפקדי ליכוד לא מעטים, שמחכים "לסגור חשבון" עם נבחרי הציבור שלהם.
לדעת מרכיבי הרשימות, אותם שרים לשעבר טועים לחשוב שהליכוד היא יש עתיד או תקווה חדשה, שבהן מקומם מובטח כל עוד היו"ר רוצה בכך. אבל בדמוקרטיה הליכודית, הם מדגישים, מי שקובע הוא המתפקד הפשוט. ומתפקד הליכוד הממוצע והפשוט מעוניין לראות את הח"כים שלו מנהלים מלחמת חורמה נגד הקואליציה.
"מנדלבליט נעלם, לפיד מבלה יותר בחו"ל מאשר בארץ, הקואליציה מקדמת מינויים בלתי נתפסים, סילמן לא מכבדת את הרכב הוועדות החוקי, מאה ימים עברו מאז הקמת הממשלה, ובליכוד – שתיקה", אומרים לנו. "אם הדברים האלה היו קורים כשלפיד והורוביץ ישבו באופוזיציה, הם היו הופכים את העולם, חורכים אולפנים וכותבים פוסטים רושפי אש". רשימת המינויים המקוממת, לדעת אותם גורמים, כוללת בין השאר את דני דיין, שמונה ליו"ר יד ושם; את אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים, שתמונה לתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החשמל; את יצחק אהרונוביץ', השר לשעבר וחבר מפלגת ישראל ביתנו, שימונה ליו"ר חברת מקורות, ועוד.
רבים בליכוד לא אהבו את הריאיון שנתנה רגב לידיעות אחרונות, ואת השימוש הנרחב שעשתה שם בקלף העדתי כדי לגרוף באמצעותו תמיכה מזרחית
מבחינת מרכיבי הרשימות, אין היום אופוזיציה ראויה לשמה של ח"כים מהליכוד. גדי טאוב, לצורך העניין, מהווה לדידם אופוזיציה רצינית יותר מגילה גמליאל וחיים כץ. השניים האחרונים, נטען, צריכים להתחיל להזיז את עצמם ולהפנים שהם אופוזיציה. כרגע הם מחוץ לאותן רשימות מומלצים, והם יצטרכו לעבוד קשה כדי לחזור אליהן.
החלפת מנעולים במצודה
כדי להזכיר לאותם ח"כים מה מחירה של שאננות, שווה לחזור לסיפורה של חני בלייויס, לשעבר מנהלת לשכתו של יו"ר תנועת הליכוד. בלייויס היתה מקורבת מאוד לנתניהו, והייתה בין אלה שהחליטו מי יוכל להתקרב אליו ומי לא. גם היא חשה אולי שמקומה בטוח, אבל לאחרונה היא הוזזה מתפקידה, בין השאר – טוענים גורמים בליכוד – בעקבות קמפיין המפלגה בבחירות האחרונות שנחשב לכושל. לציבור הרחב המידע הזה לא אומר הרבה, אבל בתוך הליכוד מדובר ברעידת אדמה של ממש. חלק מהקולות מתחו כלפיה ביקורת על שאננות יתר שאחזה בה ובאנשי הקמפיין, ועל כך שאנשים חיוניים לא לקחו חלק במסע הבחירות.
בחודשים האחרונים בלייויס כבר לא צמודה לנתניהו, ומי שהחליף אותה הוא איקי כהן. במקביל לחילופים החלו גם שיפוצים בקומה ה־12 במצודה, שם גם שוכנת לשכתו של יושב ראש התנועה. הצעד הזה מלמד אולי שנתניהו אינו מאמין שהממשלה הזו תיפול בקרוב, אך גם על כוונתו שלא ללכת לשום מקום אלא לשדרג את לשכתו שתהיה נוחה וראויה יותר. לא רק בלייויס הוחלפה אלא גם אנשי צוותה, ולפי אנשים שנכחו במצודה בזמן השיפוצים – גם המנעולים והמפתחות.
אם שואלים חלק ממתפקדי הליכוד, מבחינתם אין בעיה להחליף גם את המנעולים והמפתחות של חלק מהשרים לשעבר, ששכחו שהם צריכים להתחיל לעבוד. אולי לא מפתיע שהדגש הוא דווקא על השרים לשעבר. רוב מי שמופיעים ברשימת המומלצים לא שימשו בתפקידי שרים. אוחנה יוצא דופן בעניין הזה, וכך גם יריב לוין שנכלל ברשימה. עמית הלוי, ח"כ לשעבר, מופיע אף הוא ברשימת המומלצים, ככל הנראה בשל התבטאויותיו האופוזיציוניות ברשתות החברתיות.
השאלה כעת היא מתי יתקיימו הפריימריז, והאם מרכיבי הרשימות יחזיקו מעמד עד אז במלחמה שהכריזו על נבחרי הציבור שלהם. הבחירה לראשות הליכוד תהיה מבחינתם פשוטה יותר ותגרור פחות ויכוחים, ברגע שיוחלט עליה כמובן. העיתוי שלה תלוי בעיקר ברצון של נתניהו, אף שהרושם הוא שלא משנה מתי הוא יחליט על בחירות כאלו, הוא עדיין ינצח.
ברמת השטח, נראה שהשמות החזקים מבחינת הדור הבא של מנהיגי הליכוד הם אמיר אוחנה ויוסי כהן. אם לראש המוסד לשעבר יש שאיפות פוליטיות ליכודיות, אולי כדאי לו להתחיל לחשוב על להתבטא יותר נגד הקואליציה הנוכחית. אף פעם לא מוקדם מדי להתנחל בלבבות הליכודיים.
