אפוקליפסה עכשיו: מה אם יגיעו אסונות שבאמת יחריבו הכול?

לא ייאמן, אבל צלחנו את החודשיים האלו והנה סוף־סוף אולי נזכה למעט שגרה.

יש איזו תפיסה שנולדה אי שם בשנות השישים, או אולי אפילו מוקדם יותר, שהחיים אחרי החגים מביאים איתם רעננות ושינוי. שהשגרה הברוכה שתגיע תביא איתה נחמה ושמחה, פרפרים ולבלובים. אבל מה אם בעצם הכול שטויות? הרי, אנחנו בעיצומה של אפוקליפסה אמיתית כבר שנתיים, ואולי זו רק ראשיתה של תקופה שתתחרבש אפילו יותר. מה אם יגיעו אלינו אסונות שבאמת יחריבו הכול?

בתור מי שחוותה משבר משלה בגודל אפוקליפטי, הרשיתי לעצמי להרחיק נדוד עם המחשבה וערכתי פה רשימה קטנה של כמה אירועים שאם יקרו, זה באמת יהיה הסוף שלנו (לא מיועד לבעלי לב חלש ורגיש. אין בעיה שתחליטו הפעם לדלג על הטור, שכולו נבואת זעם אחת גדולה).

1. לא תהיה קליטה בווייז

דמיינו את זה רגע. כולנו מלאי אמון בכלי הזה, שהפך להיות בן הזוג הנאמן ביותר שלנו בכל מערכת יחסים דו־גלגלית ומעלה, אבל בסך הכול מדובר באפליקציה שמתקשרת עם לוויין. ברגע אחד, משהו במערכת הזו יכול פשוט להפסיק לפעול. ואז מה?

הנה מה: כולנו ניתקע בפקק אינסופי, בלי לדעת בכמה זמן הוא מוערך. או שבאמצע הדרך וייז יחשב מסלול מחדש, ייתקע ויציג עיגול כחלחל מסתובב בלי הפסקה, עד שנצא מדעתנו. או שננסה לבדוק מתי הזמן הטוב ביותר לצאת לדרך, וניתקל בשגיאה. או שנגיע כולנו לנתיב האסור לנסיעה או המוגדר כמסוכן לנסיעת ישראלים.

2. ירד גשם, אבל בלי הפסקה

מתאים לי חורף גשום בהגזמה, אבל מצד שני, גם ככה התשתיות פה לא איי־איי־איי ואין לי כוח לראות עוד סרטונים של פתח־תקווה שטה על סירות קנו בדרך לים התיכון ושל ילדות קטנות עפות באוויר עם מטריות.

3. אין עוד מים חמים

רק המחשבה על החורף הקרב גורמת לי לקבוע: אין מצב שאני עוברת את זה. אני זוכרת בקרים קפואים ומוקדמים מדי שבהם נטילת הידיים הסתיימה בכוויות קור ובצינון מתפתח – או בכוויות חום, כי ניסיתי להיות חכמה ושפכתי על עצמי מים רותחים מהקומקום.

כל זהותי תלויה בריח מרכך הכביסה שבחרתי (מקסימה לבן בפקק זהב, אם שאלתם). אין לי כלים להתמודד עם מציאות שבה כולכם מריחים כמוני

4. המגפה הבאה תהיה וירוס ב־G5

אוקיי, אתם איתי? נניח שהפייב־ג'י המאיים הופך בן רגע לחולה אנוש. פתאום אין אפשרות לרפרש בטוויטר או בפייסבוק, שום שיר לא מתנגן ביוטיוב בלי להיקטע שוב ושוב, ובמצטבר אנחנו מבלים שעות על שעות בהמתנה עד להשלמת העיגול הירוק של ההקלטה בווטסאפ – ואין, פשוט אין שום אפשרות לצפייה ישירה בסרט או בסדרה. גם לא סמי הכבאי, כדי שהילד לא יפריע לשטוף את הבית.

האמת היא שכרגע תיארתי לכם יום רגיל לגמרי בחוות גלעד הידועה בבעיות הקליטה הבלתי נסבלות שלה. אבל אם העולם כולו יסבול ממגפה כזו, חוששני שזה יהיה מעל ומעבר לכוחותינו.

5. רק סוג אחד של מרכך כביסה יישאר בסופרמרקט

אני יודעת, זה לא נשמע מדאיג במיוחד. אפשר גם להשתמש בסוג אחד של מרכך, לא קרה כלום.

אבל אם לכולם יהיה אותו הריח, אז מה מיוחד בי? כל זהותי תלויה בריח מרכך הכביסה שבחרתי (מקסימה לבן בפקק זהב, אם שאלתם). אני לא חושבת שיש לי כלים להתמודד עם מציאות שבה כולכם מריחים כמוני!

6. ייגמרו הפחמימות

אין מה לעשות: עולם שבו אין לי לחם זמין למרוח עליו משהו אחרי יום קשוח כשהרעב מציק, והילדים לוקחים לבית הספר ירקות בקופסה עם קצת גבינה בצד או מזמינים חברים לעראיס רק עם המילוי – זה עולם נטול שמחה ונטול נחמה. סופו להגיע לאבדון ויפה שעה אחת קודם.

7. בטלוויזיה ישדרו רק "הופ בייבי"

אין לי טלוויזיה בבית, וגם אין לי תינוקות. פעם, כשהיו לי תינוקות, מדי פעם הייתי מפעילה להם ביוטיוב את הערוץ העצוב הזה. ומה אומר לכם, מישהו צריך לשלוח זר פרחים ליוצרים, עם איזה מכתב קטן ואולי גם פחמימה לנחמה. הערוץ הזה שואב את שמחת החיים של כל יצור אנושי פרט לבני פחות משלוש, שמשום מה מזהים גיבורי ילדות ייחודיים ומלאי השראה ביצורים גדולי העיניים וחסרי מתאר הגוף שמופיעים על המסך. אם העולם כולו יעבור לקלוט את הערוץ הזה, האנושות תיכחד בהינף מוצץ.

8. האימוג'י הצוחק יימחק

אפשר להודות: שפת האימוג'י מזמן הפכה לשפה כלל־עולמית מובנת ומדוברת, מגשרת, חזותית, נעימה ומלאת הבעה. אם האימוג‘י הצוחק ייעלם, ניאלץ כולנו לחזור ולצחוק מבדיחות עם יותר מארבעה ח‘, אחרת יחשדו שלא באמת קראנו – ויחד עם זאת להיזהר שלא להיסחף במינון הח‘. אחרי הכול, כבר עברנו את גיל 14.
אני משאירה אתכם עם הרשימה החלקית הזו, בתקווה ובשאיפה שגם אתם כמוני תבינו שאנחנו בינתיים עוד רחוקים מסוף העולם, אבל במציאות כמו במציאות – הכול עוד יכול להשתנות.