אם יש מוטיב קבוע במאה הימים הראשונים לכהונת ממשלת לפיד-בנט, הוא מתבטא במה שניתן להגדיר כמציאות אפויה-למחצה, המתבטאת בסוג של חיפוף וחוסר בשלות. פרשת הביקור הגנוז של ראש הממשלה נפתלי בנט באום אל-פחם מהווה ייצוג נאמן לתופעה הזו.
בנט רצה לבקר במקום כדי לעודד את תהליך ההתחסנות בחברה הערבית, שהוא נמוך למדי בהשוואה לאחוז המתחסנים בחברה היהודית. ברמה העקרונית זה מהלך ראוי. לשם כך ניסה בנט לסגור פינות עם שותפו, יו"ר רע"ם מנסור עבאס.
לפי דיווח חדשות 12, עבאס בכלל רצה לקיים את הביקור בכפר קאסם. ברור גם למה. כפר קאסם זה מעוז חזק של רע"ם. כמעט 70 אחוז מהמצביעים בבחירות האחרונות לכנסת הצביעו שם לרשימתו של עבאס. באום אל-פחם, לעומת זאת, הסיפור שונה לגמרי. שיעור התמיכה ברע"ם היה נמוך למדי ובכלל אום אל-פחם היא המעוז של הרשימה המשותפת בראשות איימן עודה ושל הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שלא משתתפת בבחירות הארציות ולמעשה הוצאה מחוץ לחוק בעקבות מדיניות ההסתה של השיח ראא'ד סלאח בירושלים.
אום אל-פחם היא ייצוג של המעוז הלאומני-אסלאמי של המגזר הערבי. ממוקמת בליבו של ציר ואדי ערה. היכן שהתחוללו ליבת אירועי אוקטובר 2000 ונורו יריות הצלפים במשטרה על רקע ההתפרעויות הקשות שהתחוללו שם וחסימת הציר על ידי מפגינים ערבים. לשם חפץ ראש הממשלה בנט להגיע. ולא ברור למה. בעצם קצת ברור.
הסיבה היא לא רק שמדובר ביישוב עירוני גדול, אלא משום שבנימין נתניהו ערך שם ביקור מתוקשר עוד בזמן כהונת הממשלה הקודמת והצטלם שם עם המתחסן המיליון בינואר 2021. בנט רץ לשם בשם תסביך אדיפוס שבו הבן חייב להכחיד לחלוטין את האב כדי לגזור את הקופון הפוליטי.
הוא רץ לשם באותה פזיזות שאפיינה את הנסיעה שלו לעצרת הכללית של האו"ם והנאום החיוור שנשא והפך מוקד להתכתשות פוליטית עם משרד הבריאות. וכמו באו"ם, שהיה מעין אירוע של תאונה נמהרת, כך חזרה על עצמה הפזיזות בעניין הביקור באום אל-פחם.
את הפרק ההיסטורי של אירועי 2000 שהתרחשו באוקטובר לשכת בנט מעולם לא למדה, וקיבלה שיעור פרטני ממנסור עבאס. אולי הלשכה שמעה משהו בחדשות, אבל מי צריך ללמוד היסטוריה כאשר הפוקוס ממוקד בשינוי ההווה.
אך גם את ההווה ואת העכשיו אנשי לשכתו של ראש הממשלה לא מבינים. אינם ערים לקרב הגדול שמתחולל במגזר הערבי בין "אנשי המוחות" לבין "אנשי הלבבות". בין חסידי הפרדיגמה הכלכלית של רע"ם המתעדפת את החיים עצמם על פני סוגיות לאומיות, לבין חסידי פוליטיקת הזהויות מבית המדרש של הרשימה המשותפת המבכרת עניינים לאומיים מוכרים.
זהו הקרב הגדול שהביא גם לאירועי מאי2021 בערים המעורבות בישראל וזה הקרב שמתחולל למעשה במזרח התיכון כולו בין אנשי עסקת המאה של טראמפ לבין אנשי הפוליטיקה הוותיקה שרוצים במקרה הטוב שלום ניצחי המבוסס על התבנית האירופית או במקרה הרע – התנגדות וטרור.
בנט ביקש לצעוד לא למעוז של הפרדיגמה הכלכלית, אלא דווקא למעוז של פוליטיקת הזהויות. שם הוא נתקל בקיר המציאות ויש שיוסיפו קיר הפזיזות, החיפוף וחוסר הלמידה. את אלה ניתן לזהות בלא מעט מהלכים ואצל לא מעט שרים בממשלה, כולל אצל הראש החליפי, לא כל שכן בהקשר של המאבק בפשיעה הערבית המבוסס על הנחות עבודה מוטעות והמאבק בקורונה בגל הרביעי שמתנהל בעצלתיים ותחת תפיסה שהביאה ליותר מאלף נפטרים בפחות מחודשיים.
המסקנה המתבקשת היא שדרך ארוכה של למידה עדיין נמצאת בפני הממשלה הזו ואלה המנהלים אותה.
