לא בטוח שמענה לציוצים בטוויטר מעל דפיו של עיתון מודפס הוא מעשה הגיוני בשנת 2021, אולם לפעמים קשה להבליג – למשל על סדרת הציוצים שפרסם ביום רביעי השבוע ד"ר גדי טאוב, חוקר והוגה שאני מחבב ומעריך באופן אישי, ודווקא לכן קשה לי לעבור על דבריו בשתיקה. בשרשרת ציוצים ארוכה האשים טאוב שלושה כלי תקשורת ימניים – העיתון שאתם אוחזים כעת בידיכם והאתרים ערוץ 7 וסרוגים – במתן "לגיטימציה" לבנט ולממשלתו. ראש הממשלה ושאר אנשי ימינה מתוארים בציוציו של טאוב כמי שעשו "מעשה שתחילתו בהונאת ברני מיידוף שלא צריכה להיות עליה מחילה, וסופו במסירת השלטון לקואליציה פוסט־ציונית התלויה באחים המוסלמים, דבר המסכן את המפעל הציוני כולו… אסור לנרמל את הדברים הללו ומאנשי ימינה יש להתרחק. אנשים הגונים מקיאים נוכלים כאלה מקהלם".
טאוב זעם על סיקור התפילה בהשתתפותו של ראש הממשלה בבית כנסת בניו־יורק בשמיני עצרת, וכן על כתבתה של עמיתתנו עטרה גרמן במוצש לפני שבועיים, שרואיינו בה ילדיהם של כמה מחברי קואליציית בנט. לטענתו, עצם הסיקור הנורמטיבי לממשלה שהוא מתעב היא "הכשרת שרצים". בציוץ עוקב הוא כתב לעורך העיתון חגי סגל: "אתם מנרמלים את הנבלה על ידי זה שאתם דנים בה כאילו יש פנים לכאן ולכאן". כלומר, לפי תפיסתו האינטלקטואלית של טאוב, מי שאינו מתעב כדבעי את הממשלה הזאת כופר באמיתות שאין עליהן עוררין.
ד"ר טאוב, אגב, אינו מופיע ברשימת מנויי העיתון. לכן מותר לשער, אלא אם כן הוא יעמיד אותנו על טעותנו, שאת המידע על המתרחש במקור ראשון הוא שואב בעיקר מטוויטר או מהאתר שלנו (שמתפרסמים בו רק מקצת החומרים של הגרסה המודפסת). אם במקום לשאוב את המידע מטוויטר הוא היה מנוי על העיתון, נראה שהיה מגלה שהקו המוביל בין כותבי העיתון שולל באופן קטגורי את הלגיטימיות של הקמת הממשלה. הסיבות לשלילה הזו מגוונות, אך הבולטת שבהן היא אותה הסיבה שהציג טאוב: העיוות שביצירת קואליציה התלויה בחסדיהם של מנסור עבאס ומפלגתו.
לכן הטענה שמקור ראשון נתן רוח גבית להקמת ממשלת בנט, שנשמעת רבות ולא רק מפי טאוב, שגויה קודם כול ברמה העובדתית. יתרה מזו, גם במאה ומשהו הימים שחלפו מאז הקמת הממשלה, מקור ראשון (מלבד כותב אחד או שניים) הוא אחד מכלי התקשורת הביקורתיים ביותר נגד הממשלה הזו. מי שמבקש למצוא ראיה לכך ישאל את עצמו לאלו כלי תקשורת בחר ראש הממשלה בנט להעניק ריאיון חג לאחרונה, והיכן חשש שיישאל שאלות קשות ולא יקבל רק ליטופים והנהונים.
אך גם כאשר מותחים ביקורת על בנט וממשלתו, אפילו בחריפות, מותר לשמור על סטנדרטים הגיוניים של שיח מכבד, שד"ר טאוב בוחר משום מה לזלזל בהם. נפתלי בנט הוא ראש הממשלה, גם אם איננו מקבלים את דרכו וגם אם הקמת ממשלתו התאפשרה באמצעות הפרה סדרתית של כל ההתחייבויות שהעניק לבוחריו, למעט אחת. בוחריו הנבגדים של בנט יודעים היטב מה עשה בקול שהפקידו בידיו, והם לא זקוקים לכך שנכנה אותו "הנוכל" במקום לקרוא לו בשמו. אין בכך טעם, ובניגוד לטענותיו של טאוב – עיתונות השמאל לא נהגה כך כלפי גנץ. הביקורת עליו הייתה אמנם חריפה, אך גם בה השתמשו בשפה עיתונאית מקובלת ולא בשפה שמתאימה בקושי לציוצים בטוויטר.
בציוץ אחר השבוע טען טאוב ש"הסוציולוגיה גברה אצלכם על האידיאולוגיה", וש"הפקרתם את מצביעי הליכוד שעליהם נשען מפעל ההתנחלות". זו טענה דמגוגית נלעגת, שאי אפשר למצוא לה סימוכין כלשהם בעיתון. מקור ראשון הוא כלי תקשורת בעל ותק של חצי יובל שנות נאמנות לאידיאולוגיה שלו. אין לו מתחרים במספר העובדים המתגוררים בהתיישבות, והוא גם היחיד שמחזיק כתבים קבועים בעכו, בלוד ובירוחם. הסוציולוגיה הולכת עם האידיאולוגיה, והמקצועיות העיתונאית עם ערכי הימין משכבר הימים. כך היה וכך ימשיך להיות, למרות קיתונות הארס שנשפכים עלינו בחודשים האחרונים מצד מי שמתוסכלים מעליית בנט לשלטון, וברוב תסכולם מוצאים להם שעיר לעזאזל חף מפשע בדמות מקור ראשון.
מי שרוצה לחזק את הימין לא מחליש את תקשורת הימין, ומי שמייחל לשובו של הימין לשלטון (ואפילו נפתלי בנט לא חושב שהימין בשלטון כעת) אינו קודח חורים בקרקעית הספינות שאמורות להוביל אותו לשם. קטטת הטוויטר הבלתי נגמרת שמובילים ד"ר טאוב וכמה מחבריו משמחת מאוד את אויבי הימין, שיושבים על הטריבונה הווירטואלית ומפצחים להנאתם גרעינים בעודם צופים בימין מאבד את עצמו לדעת במלחמות פנימיות.
