האתגרים של השב״כ מעולם לא היו פשוטים, אבל מה שמצפה לר', מהשבוע הבא ראש השב״כ, הוא חסר תקדים. הוא יידרש לשלב בין המשימות הקלאסיות של הארגון – סיכול טרור ומניעת ריגול – ובין גל טרור שמבעבע ביו"ש וניסיונות בלתי פוסקים של איראן לתקוף יעדים ישראליים בחו״ל.
האירוע המוזר בקפריסין – סיכול החיסול של איש העסקים טדי שגיא, שרב בו הנסתר על הנגלה – משקף את רוח התקופה: חשש כבד שאיראן תנקום את חיסול ראש תוכנית הגרעין שלה, המיוחס לישראל, באמצעות תקיפה של יעדים ישראליים בארץ או בחו״ל. וחיסול פחריזאדה הוא לא המניע היחיד מבחינתה לנקום בישראל. זו הסיבה שעמדות שמירה צצות ליד בתים של בכירים ישראלים כפטריות אחר הגשם, ושבעלי תפקידים בהווה ובעבר, שעד כה היו חופשיים ומאושרים, זקוקים כיום לאבטחה צמודה.
כאן בארץ נטל האבטחה מתחלק בין גופים שונים. השב״כ מאבטח צמוד רק תפקידים בכירים מאוד ו״סמלי שלטון״. בחו״ל, האבטחה היא בעיקר של מתקנים יהודיים וישראליים. איש עסקים כמו שגיא אינו יעד מאובטח של השב״כ, ויש להניח שבפרשה הזאת גם המוסד מילא תפקיד מרכזי.
הגיוס של השב״כ בידי הממשלה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית יעסיק את ר' לצד שאר ענייניו, וזו משימה שכל הגופים האחרים כשלו בה. ראש השב"כ היוצא נדב ארגמן הצליח בקושי לחלץ את הארגון ממשימה אזרחית אחרת שנכפתה עליו – המלחמה בקורונה באמצעות איכוני טלפונים. שירות הביטחון הכללי מעורב כיום עמוק גם בסיכול טרור לאומני, יהודי ובעיקר ערבי, במיוחד מאז אירועי שומר החומות בערים המעורבות.
הבעיה עם המשימות המתרבות מול אזרחי ישראל אינה רק הסחה של תשומת לב והסטה של כוח אדם מן המשימות הקלאסיות, אלא בעיקר חשיפה של יכולות הארגון, שעלולה לפגוע בהן. כאשר השב״כ משתמש בשיטות החקירה הייחודיות שלו מול אזרחים, הוא נאלץ לחשוף אותן לעוד ועוד אנשים אם וכאשר מתנהל משפט. זה לא המצב כשמדובר במחבלים מיו"ש או מחו״ל. המידע על היכולות גם עובר מפה לאוזן. המלחמה בקורונה, לדוגמה, כבר גרמה לכל אזרח ישראלי להבין כי השב״כ מסוגל לנטר תנועה של אנשים ואפילו מגעים שלהם באמצעות הטלפונים הסלולריים. זהו נזק מבצעי גדול וכמעט עיקור של היכולת הזאת, שכן קל לבצע הטעיה או להימנע משימוש בטלפון.
כדי לדרג את אתגרי ראש השב״כ החדש ביקשתי את עזרתו של ליאור אקרמן, בכיר לשעבר בשירות, שאת דעתו אני מעריך במיוחד. לדעתו, אלה המשימות העיקריות של הארגון: ״מול הרשות הפלסטינית – מניעת השתלטות חמאס על מוסדות השלטון, מניעת מימוש פיגועי טרור מיו"ש בישראל, והמשך שליטה מודיעינית ברצועת עזה. מול הימין הקיצוני יצטרך השב"כ להמשיך במעקב הדוק אחר גורמים מיליטנטיים. מדובר בהיקפי פעילות נמוכים אך קיימים.
״בסוגיית ערביי ישראל – זיהוי הבודדים המגויסים ומיועדים לביצוע טרור על ידי חמאס או חיזבאללה ולריגול עבור איראן. בתוך כך, בנייה ושיפור של יכולות האיסוף ובעיקר האכיפה – בשיתוף עם משטרת ישראל ומערכת המשפט – בקרב הבדואים בדרום וגורמים קיצוניים בתנועה האסלאמית. בתחום האבטחה, בדגש על אבטחת סמלי השלטון – המשימה המרכזית היא אבטחת שגרירויות ישראל בעולם ואבטחת התעופה הישראלית״.
ר' ישדר גישה פתוחה ולא קשוחה. הוא אינו מנהיג שבונה את יוקרתו על דיסטנס. בתפקידו האחרון לא היסס להוציא משימות שונות לגורמים אזרחיים
מהפכת האותות
אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון בעקבות התלונה האנונימית שהונחה שלשום על שולחן הוועדה למינוי בכירים, בעוד ימים אחדים ייחשף שמו המלא של ר״מ, ראש השב״כ מיום רביעי הקרוב. בינתיים, רבים כבר יודעים שהוא התחיל את דרכו בסיירת מטכ״ל. הוא כבר היה קצין ביחידה כאשר ראש הממשלה בנט הגיע לשם כ״בשר טרי״.
לאורך הדרך מילא ר' גם תפקידים במוסד, אך מה שחשוב באמת הוא המטען וההשקפה שהוא מביא עימו לתפקיד. ר׳ הוא איש מבצעים וטכנולוגיה, ומעולם לא הפעיל סוכנים מקרוב. בעניין הזה, הרקע שלו דומה לזה של ה״ראש״ היוצא, נדב ארגמן. המינוי של שניהם מלמד על המהפך שעשה שירות הביטחון הכללי, מהימים שבהם עיקר המודיעין היה מבוסס על הפעלת סוכנים בשר ודם, ״יומינט״ בשפה המקצועית, ועד לעידן הטכנולוגיה והסייבר הנוכחי. השינוי הזה משול למצב שבו בצה״ל יפסיקו למנות רמטכ״לים מהחי״ר או מהשריון, ויעברו למפקדים שצמחו באגף המודיעין והטכנולוגיה.
ר׳ נחשב איש של שיתופי פעולה. ההיקף של שיתופי הפעולה המבצעיים והמודיעיניים עם צה״ל והמוסד (כמו במבצע שנועד לגלות מה אירע לרון ארד, שהחל כבר לפני כמה שנים, הרבה לפני עידן בנט בלשכת ראש הממשלה) – עשוי להתרחב עוד. האווירה בוועדת ראשי השירותים, שם הוא יישב לצד ראש המוסד הטרי, וראש אמ״ן אהרון חליוה, שנכנס לתפקידו רק השבוע, תהיה טובה.
גם כמנהל, ר' ישדר גישה פתוחה ולא קשוחה. הוא אינו מנהיג שבונה את יוקרתו על דיסטנס או על ענישת פקודים לשם הרתעה. בתפקידו האחרון כסגן ראש השב״כ לא היסס להוציא לגורמים אזרחיים משימות שעד השנים האחרונות ביצעו רק אנשי הארגון.
המפסיד הגדול בקרב על ראשות השב״כ מכונה גם הוא ר׳, אף שהשם האמיתי שלו מתחיל בכלל באות י׳. הוא איש יומינט מובהק, שעלה לכותרות אחרי ריאיון שנוי במחלוקת שנתן לאילנה דיין, שבו ״נכנס״ בצה״ל אחרי מלחמת צוק איתן ב־2014. אצל ר׳ המפסיד הכול טרי, והוא עדיין אינו יודע מה יעשה באזרחות.
מי שיודע היטב מהו יעדו הראשון באזרחות הוא הראש היוצא נדב ארגמן, שבתקופה הקרובה ישאף פשוט להיעלם. הפרישה שלו תהיה הפוכה בדיוק מהפסטיבל שליווה את סיום תפקידו של ראש המוסד יוסי כהן לפני חודשים ספורים. כהן נתן ריאיון בלתי נשכח (אצל אילנה דיין, כמובן). ארגמן לא יעניק שום ראיון פרישה. ההבדל המרכזי בין כהן לארגמן נובע מהיעד לשנים הבאות: כהן מכוון לפוליטיקה, ארגמן לעולם העסקי.
כששאלתי השבוע את אחד מבכירי השב״כ שעבדו עם ר׳ מהי התכונה הבולטת שמאפיינת אותו, הוא השיב: ״קור רוח ויכולת לקבל החלטות חדות וברורות גם בתנאים כאוטיים. גם במבצעים הכי מסוכנים ובמצבים הכי סבוכים הוא לא יגמגם, אלא יקבל החלטות מהירות, בדרך כלל טובות״.
