הוא קורא לעצמו "משה קוז'אק", שם שלקוח מדמות בסרטוני רשת של השחקן אסי ישראלוף, ונכתב בכלל באנגלית – Moshe Kozak. השם בדוי כמובן, אבל הסרטונים שהוא מעלה אמיתיים לגמרי, ואמורים להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות בישראל, ובעצם של כל אזרח.
בעמוד שלו בטוויטר ובערוץ הטלגרם מעלה קוז'אק עשרות סרטונים ותמונות, כל אחד מפחיד יותר מהשני. נכון, את התאריכים שהסרטונים צולמו בהם קשה לדעת, בחלקם גם המיקום לא ודאי. אבל את העובדה שחלק גדול מהם צולמו כאן בישראל, קשה לפספס. מספרי לוחיות הרישוי הצהובים, השילוט בעברית בצדי הכבישים, ואפילו חפיסות הסיגריות עם הכיתוב בעברית, לא מותירים ספק.
תוכלו לראות שם נהג דוהר על כביש אי שם בדרום, ומצלם את מד המהירות שלו שמצביע על 220 קמ"ש. בסרטון אחר, שצולם גם הוא בזמן נסיעה, מופיע שק עמוס בשטרות ארוזים של 200 שקלים, כשהפאנץ' של מצלם הסרטון הוא שהרכב שנמצא כמה מטרים לפניו הוא ניידת של משמר הגבול. החשש מלובשי המדים נגוז מזמן, כפי שאפשר לראות בסרטון אחר, שבו שוטר רושם דו"ח וסופג מטר קללות עסיסיות.
אחד מסוגי הסרטונים הנפוצים והמפחידים ביותר הוא של בחור הנוסע ברכב, כשבמושב הסמוך נח לו אקדח או רובה. לעיתים הנשק אף מוחזק על ידי הנהג, ובמקרים אחרים הנוסע במושב לידו או מאחוריו אוחז בנשק עם האצבע סמוך להדק. השלטים ותחנת הדלק הנשקפים מהחלונות מגלים שבכבישים שכולנו חולפים בהם יש לא פעם נוכחות של נשק בלתי חוקי, חמוש ומוכן לפעולה. נסו לא לחשוב על זה בפעם הבאה שאתם נוסעים דרומה.
בסרטונים שמצולמים בתוך יישובים בדואיים או ערביים המצב גרוע יותר. שם כלי הנשק לא נמצאים למטה מתחת לגובה החלון, אלא מוחזקים עם הקנה כלפי חוץ. ירי באוויר ואפילו כלפי מבנים גם תוכלו לראות שם. יש גם סרטונים של מעין "אימוני ירי" ברובי סער ובאקדחים, ירי של כדורים בודדים ובצרורות, ירי בעמידה וירי מתוך רכב שנוסע בשטח פתוח. המבצעים ברובם נראים בני עשרים לערך, אבל יש גם צעירים יותר, כולל ילדים שנראים בני 10 או 12. תמונות של תחמושת, חלק גדול ממנה צה"לית באופן מובהק, גם הן לא חסרות. הדרום הפרוע במלוא תפארתו.
ביום שני השבוע העלה קוז'אק כמה תמונות וסרטונים שצילמו אנשים שונים, כולם באותו אירוע. מופיעה בהם מעין תמונה קבוצתית של כעשרים איש שפניהם מוסתרים במסכות סקי, אוחזים בידיהם אקדחים, רובי אם־16, קלצ'ניקוב ואפילו תבור, במה שנראה כמו הפגנת כוח חמולתית.
מעט מדי אנשים נחשפים למידע המזעזע שקוז'אק מציף. אושיות רשת, בעיקר מהימין, שמחזיקות בעשרות ומאות אלפי עוקבים, משתפים מדי פעם את ציוציו, אבל רק כ־3,000 איש עוקבים אחריו בטוויטר באופן שוטף, ולערוץ הטלגרם שלו רשומים פחות מ־400 איש. בתקשורת הממוסדת, נכון לעכשיו, סרטונים מהעמוד שלו הוצגו רק בתוכניתו של שרון גל בערוץ 13 ובתוכניות של ערוץ 20.
קוז'אק מסביר שההגעה לחומרים שהוא אוסף ומציג איננה דורשת אמצעים טכנולוגיים מיוחדים. הוא פשוט מלקט אותם מהרשתות החברתיות. בראשית הדרך הוא אסף אותם בעיקר בטיקטוק, בעקבות מה שכונה בזמנו "טרור הטיקטוק", אבל בהמשך החל להתמקד במעקב אחרי צעירים בדואים ברשת האינסטגרם. בכל מקרה, מדובר במידע חשוף וגלוי למי שרק רוצה, ואולי גם יודע קצת היכן לחפש. פעילות שבהחלט אפשר לצפות שמשטרת ישראל וגופי הביטחון יוכלו לבצע. אם בכל זאת נתקלים שם בקשיים, קוז'אק ישמח לסייע. אולם למעט חבר כנסת אחד שהציע לו להיפגש, הוא לא קיבל כל פנייה מהרשויות.
כמות הסרטונים שקוז'אק העלה עד כה בלתי נתפסת. עוד ועוד סרטונים עולים כמעט מדי יום, וחושפים תמונת מצב מפחידה של הפקרות שלטונית מוחלטת בקרב המגזר הבדואי באזור הנגב. הפקרות כל כך גדולה, עד שמחולליה לא חשים כל פחד להעלות ולפרסם אותה ברשתות החברתיות.
המידע, כאמור, נמצא שם, גלוי לעין כול, מעיד על כך שמדינת ישראל נרדמה בשמירה עד שכבר נהיה מאוחר מדי. השאלה היא רק אם נתעורר לפני שיתרחש אסון גדול.
