שנותיו האחרונות של בנימין נתניהו בראשות הממשלה התאפיינו באפקט דומה למה שכונה שנים קודם לכן בשוק התקשורת בשם "אפקט המכרז". כדי להבין במה מדובר צריך לחזור למחצית העשור הראשון של המילניום. אי אז, בשנת 2005, התחרו ארבע קבוצות תקשורת על הזכות לשדר את מחצית השבוע בערוץ 2 המיתולוגי. ארבע הקבוצות המתחרות היו שלוש הזכייניות המקוריות של הערוץ (קשת, רשת וטלעד) וקבוצה רביעית שקמה לצורך המכרז והתפרקה מיד לאחר ההפסד בו, אשר באופן משעשע נקראה "כאן". הזוכות, כזכור, היו קשת ורשת שהחל מסוף אותה שנה חלקו ביניהן את זמן המסך.
מאחר שמדובר היה אז במכרז, נדרשה כל קבוצה להגיש הצעה וכל הצעה דורגה ב"נקודות". את הניקוד קיבלו הקבוצות השונות על שורה של פרמטרים, אשר המרכזי שבהם היה ה"ביד", כלומר סכום כסף שאותו תשליש כל קבוצה לקופת האוצר, באם תזכה. אולם, מעבר לכסף היו עוד כמה פרמטרים מרכזיים שאחד מהם היה "גיוון תרבותי". הזכייניות נאלצו להשקיע משאבי זמן ובעיקר כסף בגיוון של התכנים המופיעים על המסך מבחינה תרבותית.
לדרישה הזו היו כל מיני תוצאות, חלקן משעשעות ואחרות מהנות מאוד. כך למשל באו לעולם סדרות דרמה מעולות כדוגמת "מעורב ירושלמי", סדרות דוקו כדוגמת "עשרת הדיברות" ועוד ועוד, מונו ממונים על גיוון תרבותי בזכייניות ונעשו צעדים ראשונים לגיוון אנושי בתוכניות האקטואליה. כל מי שצפה בטלוויזיה במחצית השנייה של אותו עשור לא יכול היה שלא לשים לב למה שמתרחש על המסך שלו.
אפקט תקשורתי דומה, אף כי לא זהה, היה לקדנציה הרביעית של נתניהו כראש הממשלה, ובמיוחד לשלהי הקדנציה ותקופת ממשלות המעבר. המתקפה הממוקדת (ולרוב מוצדקת) של נתניהו ואנשיו על התקשורת הישראלית הכניסה אותה למגננה. לא מעט מנהלים ועורכים ראשיים פתחו את ישיבות הבוקר שלהם בשאלה: איך אנחנו מתמודדים עם הגל הזה. במקרה הנוכחי לא היה מדובר כל כך בגזרת הדוקו והדרמה, אלא בעיקר באקטואליה ומעט בסאטירה, אבל השאלות הנוקבות הדהדו בחלל האוויר.
וכך קרה שלא מעט כלי תקשורת פעלו על מנת לייצר בחזית, בקרב המגישים והפרשנים, יותר גיוון מאשר בעבר, אף שבמקרה הזה מדובר היה בעיקר בגיוון פוליטי. יותר אנשי ימין ויותר תומכי נתניהו מצאו את דרכם לעמדות בעלות נראות ומעמד.
אולם, לפעמים החגיגה נגמרת, וגם החגיגה הזו כנראה הסתיימה. סמיכות ההודעות על "העזיבה המוסכמת" של אמיר איבגי את תפקידו הבכיר בגלי צה"ל וה"רענון" של יעקב אחימאיר מפאנל פרשני הבוקר של קשת איננה מקרית. סביר אמנם להניח שממלאת מקום מפקד גל"צ (תפקיד מוזר ומשונה שאם היה נוצר בימי ממשלת נתניהו כבר היו מוגשים נגדו 8 בג"צים בידי תנועות לטוהר מידות ואיכות שלטונית) ומנכ"ל קשת לא שוחחו על הצעדים הללו וכמובן שלא תיאמו אותם. אין בכך צורך. רוח הזמן ברורה לכל כלי התקשורת והיא רוח של "ריפוי" ו"איחוי", או בעברית פשוטה יותר: חיזוק ההגמוניה הישנה והדרה חוזרת של כל מי שמזוהה עם חוג תומכי גוש נתניהו.
אל תשלו את עצמכם. זה לא ייעצר אצל איבגי ואחימאיר. רוח המפקד ברורה והיא תחלחל לכל המקומות ולכל הרמות. כלי התקשורת, ודאי הציבוריים אך גם אלו הפרטיים, יודעים היטב לזהות מה נדרש מהם, ולא ימתינו אפילו דקותיים לפני שיתרפקו חזרה, בערגה ובגעגוע, על הסדר הישן האהוב עליהם כל כך. גיוון? פלורליזם? הצחקתם אותנו. עכשיו אנחנו ב"ריפוי" ו"איחוי".
