לפני שמוציאים עוד מיליארדי שקלים, צריך להודות: לממשלה אין מושג מה ינצח את הפשיעה בחברה הערבית. הכישלון המחפיר של המאבק בה הוא לא רק עניין של סדרי עדיפויות, אלא קודם כול של היעדר יכולות ונתונים. זה יהיה אסון אם גם הפעם תעשה הממשלה את מה שהיא יודעת לעשות היטב – לזרוק עוד תקציבים על מהלכים שלא עובדים. כי כסף אינו מספיק.
התקציבים יזכו כמובן לכותרות בתקשורת, יספקו את המפלגות הערביות ויעזרו לארגונים בשטח. אך הכסף המשוגר לכל עבר גם יסתיר את העובדה שלממשלת ישראל אין מושג מה "עובד" ומה לא. שפע ניירות מדיניות, אך כמעט אפס ידע על התוכניות שהביאו לשינוי.
הנתונים מעידים על כישלונן של ההשקעות הגדולות. בתחום ביטחון הפנים, למשל, דיווחה המשטרה שבשנים 2016־2019 הוקמו שבע תחנות משטרה חדשות, הוקצו 750 שוטרים וגויסו 420 בני החברה הערבית לשורות המשטרה. מספר מקרי הרצח בחברה הערבית רק גדל – מ־94 בשנת 2019, ל־113 בשנת 2020. מדוע גיוס של עוד שוטרים והקמה של עוד תחנות משטרה ישנו משהו לרוצח הבא?
בתחום החברתי, הממשלה הקדישה כ־300 מיליון שקלים בשנה בעשרות תוכניות לשילוב ילדים ונוער בסיכון במגזר הערבי. אלא שמתוך 17 מדדי תוצאה שקבעה הממשלה עצמה, רק בארבעה מדדים הושג שינוי של ממש (נכון ל־2016). הממשלה יודעת שהיא משקיעה את הכסף שלנו בתוכניות שמביאות תוצאות חלקיות מאוד.
יידרשו משאבים נוספים, כמובן, אך בלי להבין מה עובד, הכסף ירד לטמיון. באופן אבסורדי, המלצותיה של ועדת המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית חשפו עד כמה אין לממשלה שום אסטרטגיית ניצחון אל מול אחד האתגרים הגדולים של החברה הישראלית. הדו"ח מיולי 2020 מחזיק 79 עמודים וכולל כ־30 הצעות מנומקות ומפורטות, אלא שאף לא אחת מהן מבוססת על סיפור הצלחה.
הממשלה אולי ויתרה לעצמה, אך אנחנו גם לא דורשים ממנה להתאמץ. כאשר חברות התרופות ביקשו לאשר את החיסון נגד הקורונה, הן הביאו נתונים שמראים שהחיסון עובד. אילו חברות התרופות היו מבקשות לאשר את החיסון באמירה שנדרשת "אחריות משותפת", שיש להגדיר את הנושא כ"אתגר לאומי" המחייב "תוכנית ייעודית חמש־שנתית" – משרד הבריאות היה זורק אותן מכל המדרגות. אבל באתגרים חברתיים, הכותרת בעיתון חשובה מההצלחה בשטח, שתימדד בכלל בקדנציה הבאה.
וכאשר אין נתונים, עוברים לדבר בקלישאות: "שינוי המצב הקיים מחייב אסטרטגיה רב־מערכתית להתמודדות רחבה, עמוקה ומתמשכת, על מנת ליצור מערכת גומלין (Ecosystem) חדשה ואיתנה", נכתב בדו"ח ועדת המנכ"לים (עמ' 44). במקום מילים מפוצצות, האם אי אפשר להציג שום דוגמה ביישוב או שכונה בישראל למאבק מוצלח בנשק בלתי חוקי? האם אין שום תוכנית שהצליחה להרחיק בני נוער ערבים מאלימות?
מדיניות חברתית אינה מדע מדויק. אך יש בה מובהקוּת. ויש בה נתונים. ויש בה סטטיסטיקה. רשימת ההמלצות הממשלתיות דלת נתונים, וכך גם הפתרונות שהציעו העוסקים בנושא. המהלך היחיד שהתבסס על נתונים של ממש הוא הצבתן של רשת מצלמות טלוויזיה במעגל סגור ביישובים הערביים, אחרי שהוכח שהצבתן מפחיתה פשיעה. המצלמות נרכשו והותקנו, אך הממשלה עצמה דיווחה שלמרבה המבוכה, איש לא באמת צפה בתיעוד (עמ' 50).
יידרשו משאבים. אך הם לא יפתרו את היעדר הנתונים או את היעדר היכולות. לכן, רגע לפני שמשקיעים עוד כסף על מה שלא עבד, נדרשים פתרונות חדשים. או לכל הפחות פתרונות מוכחים.
ד"ר גל אלון הקים את מערך התכנון הממשלתי בעת שירותו במשרד ראש הממשלה בימי ממשלת אולמרט
