יום שני, אפריל 21, 2025 | כ״ג בניסן ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user
צילום: אריק סולטן

יאיר שלג

כתב מגזין ופובליציסט ועמית מחקר במכון שלום הרטמן

שאלות מטרידות: הגיע הזמן ליישור קו מוסרי

סוגיית ההטרדות המיניות צפה ועולה על העת, ואולי ראוי בהקשר זה גם להציף כמה שאלות אתיות הקשורות בהן

ההטרדות המיניות שוב הפכו לנושא החם של השבוע, והפעם גם העלו איתן כמה שאלות אתיות לגבי אופי העיסוק בסוגיה. הריאיון שהעניקה הח"כית לשעבר קולט אביטל ל"הארץ", בו חשפה את ההטרדות המיניות מהן סבלה מצד הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס, ומצד שורה של בכירים אחרים במשרד החוץ, העלה את השאלה כיצד ראוי להתייחס לעדויות מסוג זה כאשר מושא התלונה כבר אינו בין החיים, וממילא אינו יכול כמובן לשטוח את גרסתו. האם בכלל ראוי לפרסם עדויות כאלה; ובעיקר, האם ראוי שעדויות כאלה יפגעו בזכרו ומעמדו של אותו אדם ואם כן – באיזו מידה.

מנגד, הראיון של השר לענייני מודיעין אלעזר שטרן ברדיו 103fm, שבו התוודה שבהיותו ראש אכ"א נהג לגרוס תלונות אנונימיות, כולל בתחום ההטרדות המיניות, אומנם חולל סערה אישית נגדו, אבל עדיין ראוי שיעורר את השאלה איך באמת אנחנו אמורים להתייחס לתלונות כאלה, כאשר ישנה אפשרות אמיתית שתחת מעטה האנונימיות יועלו תלונות שווא וחיסולי חשבונות, ואפילו על ידי יריבים גברים המתחזים לנשים מתלוננות כדי לפגוע במתחרה על תפקיד.

בכובעו של הטור הזה כבית דין מטעם עצמו לענייני אתיקה, הנה הצעתי הצנועה ביחס לשתי הסוגיות. ראשית, ביחס לתלונות שלאחר המוות (של הנחשד בפגיעה), נראה שראוי שהמוות כשלעצמו לא יוכל לחסום את אפשרות התלונה, לא רק מהצד הפשוט והטבעי של חופש הביטוי, אלא גם מצד חשיבות העיסוק בהטרדות מיניות. כשם שזהות מינית היא קודם כל עניינו הפרטי של האדם, ואסור לדחוק בו "לצאת מהארון", קל וחומר לא להוציא אותו בניגוד לרצונו, כך גם הפגיעה המינית "שייכת" בראש ובראשונה לנפגע, ולרוב הנפגעת. לאף אחד אין זכות להוציאה לרשות הרבים בטרם זמנה, וגם לא לדחוק בנפגע/ת לעשות זאת כדי לקדם אג'נדה ציבורית נעלה.

לחשיפה של פגיעה מינית יש מחירים פוטנציאליים רבים, עוד לפני שהפכה לעניין של משפט פלילי. היא גוררת מטבעה עיסוק כולל באופי התנהלותה המינית של הנפגעת; היא מציגה אותה כאדם חלש וכקורבן, וגם בעידן ההתקרבנות הנוכחי יש אנשים שאינם אוהבים זאת, וכשהיא הופכת להיות פומבית, קל וחומר פלילית, היא כמובן גם מושא לדיון פרטני בנבכי האירוע, שיכול להכניס גם אנשים חזקים לטראומה חוזרת. אגב, גם רצונם של נפגעים לא לעסוק בנושא כדי לא להפריע להתקדמותם במקום העבודה, או במסלול הכולל של הקריירה שלהם, הוא לגמרי לגיטימי. כאמור, הפגיעה נעשתה כלפיהם, ורק הם מוסמכים להחליט האם חשיבותה בעיניהם עולה על השיקול של התקדמות מקצועית או לא.

צילום: גדעון מרקוביץ'
שמעון פרס. צילום: גדעון מרקוביץ'

בהינתן שכך, זה בסדר גמור שאדם ישטח את תלונותיו גם אחרי שמושא התלונה כבר הלך לעולמו. ייתכן שמושא התלונה הוא אדם חזק כל כך, שהנפגעת חוששת שיבולע לה גם אם תתלונן כעבור שנים רבות, וייתכן שאינה רוצה כלל בעצם העימות עם מי שהיא מייחסת לו את הפגיעה. עצם התלונה לאחר המוות אינה פוגעת אובייקטיבית באמינות התלונה, אבל מי שבאופן סובייקטיבי פחות מאמין לתלונות כאלה, זה גם בסדר. עם זאת, הוא לא יכול לקבוע קטגורית שהתלונה אינה אמינה.

מנגד, אין סיבה שעצם קיומה של תלונה תבטל את זכויותיו של מושא התלונה. בכל תפילת אשכבה אנחנו מזכירים את הפסוק "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכל אחד מאיתנו החטאים שלו, ואם כל חטא היה מבטל את זכויותיו של אדם, כמעט אף אחד לא היה ראוי להיות מונצח ומוזכר. לפיכך, גם בעניין ההטרדות המיניות ראוי שיהיה מדרג של התייחסות. אינו דומה מי שהציע בפיו כמה הצעות לא ראויות, למי שהופיע בלבוש לא ראוי, ושניהם שונים ממי שאנס, או התעלל מינית, ובכל אופן אחר, בזולת.

בקיצור, לקולט אביטל הייתה מלוא הזכות להתלונן נגד פרס גם אחרי מותו, ותגובות מהסוג "את עלולה לפגוע בהתייחסות הציבורית לתהליך אוסלו" דומות בדיוק לאיש ימין שיטען שאסור היה לחקור, קל וחומר להעמיד לדין, את בנימין נתניהו, בהיותו ראש ממשלה מצטיין.

אשר לאלעזר שטרן – הבעיה העיקרית בדבריו אינה בעצם מעשה הגריסה, אלא בקלות הבלתי נסבלת שבה היה ברור לו שכך ראוי לנהוג, קל וחומר בגיחוך הנונשלנטי של נימת התגובה. הסוגיה של תלונות אנונימיות היא סוגיה כבדת משקל. משני הצדדים עומדים שיקולים משמעותיים: מצד אחד, האפשרות של תלונות אנונימיות עלולה לעודד גל של תלונות שווא כלפי כל מי שמאן דהוא חפץ ברעתו. מצד שני, ברור שיש נפגעים ונפגעות אמיתיים לגמרי, שהאנונימיות היא הדבר היחיד שמאפשר להם בכלל להתמודד ולהתלונן על פגיעה נוראה שחוו.

מקרים מורכבים דורשים פתרונות מורכבים. גם תלונות אנונימיות ראויות להיבדק, אבל ראוי שגם הבדיקה תיעשה בצנעה, ובמינימום פגיעה בשמו הטוב של מושא התלונה. ראוי גם לברר עם המתלוננות עצמן את רמת האנונימיות שהן מבקשות: האם זו רק אנונימיות כלפי הציבור הרחב, או שחשוב להן ששמן לא יוזכר גם בפני מושא התלונה, מה שיקשה על עצם בירורה.

בכל מקרה, אי אפשר להניח שתלונה אנונימית דינה גריסה, ועוד לספר על כך בנימת ניצחון של גבר-גבר שהולך להראות לכל "המתלוננות הסדרתיות" האלה איך צריך גבר אמיתי לנהוג בפחדנית שאינה מעזה אפילו לחשוף את שמה כשהיא תוקפת לוחם עתיר קרבות מהולל. הוא כבר יראה לה איך משתינה המגרסה.

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.