קל להתאהב בדוד גרוסמן. יש בו ביישנות עדינות וכנות, וכשהוא מדבר, הוא מעורר אמפתיה. בסרט "גרוסמן" של הבימאית עדי ארבל, ששודר אמש (ד') בכאן 11 מדבר הסופר בגילוי לב על חייו ועל ספריו. הוא מספר על תחושות של זרות ואי מוגנות שהרגיש בילדותו, מתוודה שלא היה ילד רגיל, "כמו כולם". מדבר על הכתיבה כ"פירוק ופירור הנפש", כסוג של טירוף, ועל תודעת המוות שמהווה חלק מהמוטיבציה שלו לכתיבה, עוד מילדותו.
הסרט סיים טרילוגיית סרטים שעסקה בשלישית הסופרים עוז, יהושע וגרוסמן. מי שצפה לפני שבועיים בסרט על עמוס עוז, לא יכול היה להתעלם מההבדלים. בעוד בסרט על עוז, הוקדשו חלקים מרכזיים לדמותו הציבורית ולמעורבותו הפוליטית. בסרט על גרוסמן, שגם הוא כסופר לא נמנע מלהשמיע את עמדותיו הפוליטיות, הפן הזה מקבל ביטוי קטן יחסית, וגם זה קורה רק אחרי כמחצית מהסרט.
החלק הפוליטי בסרט גם עושה עם גרוסמן חסד. בעוד בסרט על עוז, הובאה גם ביקורת על מעורבותו הפוליטית, גרוסמן לא נשאל שאלות קשות על אהדתו הגדולה לפלסטינאים שהביאה לפיטוריו מקול ישראל, ועל אדי הדלק שתרם ספרו "הזמן הצהוב" להתלקחותה של האינתיפאדה הראשונה. לא עולה גם השאלה הפשוטה מהו הדבר שהופך סופרים למומחים לענייני ביטחון ומאפשר להם לקרוא בעצומה של מלחמה לעצירת הלחימה.
אבל, כאמור, "גרוסמן" הוא בעיקרו, סרט על כתיבתו של הסופר, ועל אישיותו הפרטית ולא הציבורית, וטוב שכך. גם גרוסמן עצמו אומר בסרט שהדברים הכי גדולים של האנושות מתרחשים במטבח, בחדרי השינה ובחדרי הילדים. הוא מספר שחשוב לו מאוד "להתפלש בחיים", לנקות קיא של ילד, ולחוות עם משפחתו את חיי היום יום. הוא אכן מצטייר בסרט כאבא נהדר וכבן זוג מסור. ההופעה הטלוויזיונית הנדירה של מיכל אשתו, מעוררת גם היא אמפתיה והזדהות, והפן המשפחתי מתעצם כצפוי בחלקו האחרון של הסרט שעוסק בנפילת הבן אורי במלחמת לבנון השנייה.
הספר "אישה בורחת מבשורה" שמזוהה עם נפילת בנו של גרוסמן, החל להיכתב שלוש שנים לפני המלחמה. גרוסמן קיווה שכתיבת ספר על שירותו הצבאי תגן על בנו. "היה לי קשה להבין איך דוד מעז ללכת למקומות האלה", מספרת מיכל אשתו. לאחר נפילת הבן הוא תהה מה יעלה עכשיו בגורלו של הספר, וחברו א.ב. יהושע אמר לו – הספר יציל אותך.
לאורך הסרט ניכר שגרוסמן לא שש לחשוף את עולמו האישי ועושה זאת בהיסוס ובאופן מדוד. הבימאית ארבל הצליחה לרכוש את אמונו והתוצר שיצרה מיטיב עמו. הסרט בהחלט נוגע ללב ומצליח לעורר אצל הצופה רצון לקרוא את ספריו של גרוסמן, אם עוד לא עשה זאת עד היום. זו סיבה מספיק טובה לסופר לשתף פעולה עם סרט אודותיו.
