ליאונידס פוליקאריס נולד בקריית חיים ב-1950 לזוג הורים ניצולי שואה. כנער הוא סבל מאוד מן האווירה בבית שהושפעה מהטראומות של הוריו, ומגיל צעיר הוא סבל מגמגום. למזלו, הוא היה גיטריסט מוכשר מאוד וכשהיה שר הגמגום לא ניכר אצלו בכלל.
ליאונידס לא התקבל ללהקת חיל הים מכיוון שלא ידע לקרוא תווים, אבל זה לא הפריע לצביקה פיק לבחור בו כגיטריסט בסיבוב ההופעות של 1980. באותה תקופה הייתה לליאונידס להקה שנקראה "ברקת" שהתחילה להתאמן ברצינות ולהקליט חומרים. ההופעה לצד צביקה פיק משכה את עינו של הפזמונאי והמפיק יעקב גלעד שהשיג קלטת של הלהקה, והחליט להפוך אותם ללהקת רוק גדולה שתפעל ב"מגרש של הגדולים", הלא היא תל אביב.
להקת ברקת שינתה את שמה ללהקת "בנזין", וליאונידס פוליקאריס שינה את שמו ליהודה פוליקר ועבר יחד עם שאר חברי הלהקה לתל אביב. בשנים 1982 – 1984 היו להקת הרוק המצליחה ביותר בישראל. הם הוציאו שירים רבים שרובם נכתבו על ידי יעקב גלעד והולחנו על ידי פוליקר, בהם בלטו להיטי ענק כמו "יום שישי" ו"חופשי זה לגמרי לבד". הלהקה הוציאה שני אלבומים, הופיעה בהופעות ענק, וצברה מעריצים רבים.
אבל בעיות כלכליות ומשפחתיות רבות העיבו על הדינמיקה בין חברי הלהקה. הגיטריסט קיטש אמסלם עזב את הלהקה באמצע העבודה על האלבום השני; אלי חדד המתופף ובנג'ו קמחי הבסיסט הבריזו מאחת ההופעות בהפתעה, ועבור פוליקר היה זה הקש ששבר את גב הגמל. שבוע לאחר מכן הקליטה הלהקה המפורקת שיר פרידה שסימל את סופה של הלהקה.
התחלה חדשה
"שנים אני ואת בתוך מלכודת
יותר מדי ביחד בתוך אותה ביצה
היום אני נוסע לאן אני לא יודע
אל תבכי, אל תבכי
לכל סיום יש התחלה חדשה
ותמיד הפרידה היא קשה
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי מכל הכבישים
זה הזמן זה היום זה הרגע
החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים
אני ואת טובעים במערבולת
סבוכים במעגל סגור בדרך בלי מוצא
יותר מדי ביחד
רגשות אשמה ופחד
אל תבכי, אל תבכי
לכל סיום יש התחלה חדשה
וכל דרך היא דרך קשה
זה הוא הזמן זה היום זה הרגע…."
(מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודה פוליקר)
אנחנו רגילים לשמוע שירי פרידה בעלי מילים עצובות ומנגינה מדוכדכת. פרידה היא אמנם פעמים רבות הפתרון הנכון לאלה שטבעו במערבולת, אך בכל זאת אנחנו לא נוטים לראות בפרידה אירוע שמח. אך דווקא בשיר הפרידה הזה בחר פוליקר להלחינו במנגינה מקפיצה ורוקיסטית. לפוליקר וגלעד הייתה אמונה גדולה שהפרידה מהלהקה תעשה להם טוב, לכן בחרו להסתכל על חצי הכוס המלאה, למרות שהם מודים ש"תמיד הפרידה היא קשה". ואכן, שניהם המשיכו מאז ליצור מוזיקה ביחד ולחוד וזכו להצלחות גדולות.
משפחת תרח שיצאה בסוף הפרשה הקודמת למסע מאור כשדים לארץ כנען נתקלת בקשיים המתוארים בפרשת השבוע – "לך לך", ונוצרת מתיחות בין ראש השבט אברהם לאחיינו לוט. בתחילת הפרשה, כשאברהם ומשפחתו נכנסים לראשונה לארץ הפסוק אומר: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם" (י"ב ה), ובאמצעה הפרשה משתנה הסדר ונאמר: "וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ" (י"ג א), לוט ירד בדרגה ואילו הרכוש עלה. מכאן הדרך לריב בין האחראים על הרכוש של אברהם ולוט קצרה.
ההחלטה להפריד כוחות באה מתוך אהבה גדולה של אברהם אל אחיינו. בנדיבות הוא מציע ללוט לבחור את הכיוון אליו יפנה ומבטיח לפנות בעצמו לצד השני, אך בליבו הוא יודע שתמיד הוא יהיה למגן ולעזר עבור אחיינו, כפי שאכן עוד יקרה פעמיים בעתיד. הפרידה אינה דבר טוב כשלעצמו, תמיד הפרידה היא קשה. פעמים רבות פרידה בתוך המשפחה עלולה לגרום לשנאה ולכעס, קל וחומר פרידה בתוך עם וחלוקתו למגזרים ומחנות. אבל אברהם ולוט ידעו לעשות את זה בצורה אחרת, הם ידעו להיות מופרדים כדי לשמור על האהבה ולא לריב יותר לעולם.
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
