הוֹד אָ־לָה־מוֹד
נֶהְפַּךְ לְמַשְׁחִית.
סוֹד עֲלָמוֹת
בְּלִי הֲתָךְ.
שַׂר הַזְּחִיחוּת
בְּזִירַת הַזְּכוּכִית –
זֶה תָּמִיד יִגָּמֵר בַּחֲתָךְ.
שׁוּב הִשְׁתַּחֵץ
כִּי בָּזֹאת הוּא אַלּוּף.
בָּא עָלָיו חֵץ
לְשׁוֹנוֹ.
קְצָת צִטְּטוּ אוֹתוֹ,
קְצָת בְּסִלּוּף –
כְּבָר מְאֻחָר לְשַׁנּוֹת.
•
אַךְ מָה עוֹשִׂים עִם הָעִנְיָן?
אֲנִי שׁוֹאֵל וְלֹא עוֹנִים לִי.
כֵּיצַד סוֹתְרִים אֶת הַבִּנְיָן
שֶׁיְּסוֹדוֹ הָרִקָּבוֹן?
אֵיךְ מְמַגְּרִים אֶת הַתַּרְבּוּת
שֶׁל הַזִּמָּה הָאֵין־אוֹנִימִית,
וּבָהּ בָּעֵת שׁוֹלְחִים נַבּוּט
בָּאֵתוֹס שְׁלוּל הָעַכָּבוֹת
שֶׁל הַסִּכּוּל הַמְּרֻחָק
וְהַחִסּוּל הָאָנוֹנִימִי
אֲשֶׁר אֶת הָרֵעוּת דָּחַק
וְאֶת הַיֹּשֶׁר בְּקָנֶה?
כֵּיצַד פּוֹסְלִים אֶת הַמִּשְׂחָק
שֶׁל הַשְׁפָּלָה, נִצּוּל, יוּ נֵים אִיט,
בְּלִי לְחַזֵּק אֶת הַמִּסְחָט
אֲשֶׁר עוֹמֵד־אוֹרֵב כַּנֵּד?
אֵיךְ נִלְחָמִים בַּחַבְּלָנוּת הָאָנוֹנִימִית
וּבוֹ בַּזְּמַן בַּבַּעְלָנוּת הָאֵין־אוֹנִימִית
וּבְמַקְבִּיל גַּם בַּבִּטּוּל הַמְּמַשְׁטֵר
אֲשֶׁר מָחָר יֹאכַל אוֹתְךָ, אֶתְמוֹל אֶת שְׁטֵרְן?
•
שְׁלוֹשָׁה רָאשֵׁי הַחֵץ,
חֲזִית אֶל מוּל חָזֶה,
מְכֻוָּנִים כְּאִלּוּ זֶה לְמִגּוּרוֹ שֶׁל זֶה.
אֶחָד: טְרֵפַת הַחֲזִירוּת
הַזְּאֵבִית הַמַּמְעִידָה
הַמִּתְבַּצַּעַת בַּתֵּרוּץ
אֲנִי רַק בֶּן אָדָם.
שֵׁנִי: הַעֲלָלָה וְתֹךְ,
תַּרְבּוּת שֶׁמִּתְבַּצַּעַת
אַף הִיא, אֲבוֹי לָנוּ, בְּתוֹךְ
צִנּוֹר מֵעָיו שֶׁל צַהַ"ל.
וּשְׁפִּיץ שְׁלִישִׁי שֶׁבַּקִּלְשׁוֹן:
שִׁסּוּי שֶׁל עַרְלֵי־לֵב,
תּוֹרַת־בִּטּוּל; פְּאֵר חֻלְשׁוֹת
מוֹלֶדֶת הַטַּרְלֶלֶת.
שְׁלוֹשָׁה מְנֻגָּדִים כְּאִלּוּ, רֹאשׁ בְּרֹאשׁ בְּרֹאשׁ –
אֲבָל רֹאשֵׁנוּ הוּא אֲשֶׁר
שְׁלָשְׁתָּם בָּאִים לִדְרֹשׁ.
