לח"כ גלית דיסטל־אטבריאן (ליכוד) יש חושים פוליטיים מחודדים, אבל גם חושים תרבותיים-סוציולוגיים לא רעים בכלל. המהלך שהיא ביצעה אמש (מוצאי שבת) בתוכנית – שהייתה מצוינת מתחילתה עד סופה – "פגוש את העיתונות" בהנחיית רינה מצליח, היה מופת של שימוש בכלים פרוגרסיביים בידי שמרנית שכמותה, מהלכים שכדאי לאנשי ימין נוספים ללמוד מהם.
הכול התחיל כשהשרה לשעבר מהליכוד לימור לבנת קבעה שבליכוד של היום ישנו פולחן אישיות לאדם אחד. דיסטל־אטבריאן הגיבה לה באומרה שהיא עושה כעת בדיוק את מה שעשו לה ולליכודניקים שכמותה בעבר. זו הייתה תגובה חלבית למדי, בטח יחסית ליכולותיה של חברת הכנסת הרהוטה. לבנת היא אישה, כאמור ליכודניקית לשעבר, ואי אפשר להטיל עליה את אשמת השמאל המתנשא בקלות, פשוט כי היא לא מתאימה לטייפקאסט.
אבל אז דיסטל־אטבריאן קיבלה מתנה יקרה מפז ולשיחה התפרץ אריה גולן, מגיש חדשות שעונה בדיוק לטייפקאסט שחברת הכנסת מסוגלת להכין ממנו מטעמים, בדרך כלל קציצות. "את מעריצה את ביבי", הוא הטיח בה למרות שלא היה בכך שום צורך, הנקודה הובנה כבר על ידי לבנת, ודיסטל־אטבריאן הבינה שזה הזמן לתקוף. זה התחיל עם "אתה יושב מול אישה רהוטה, ואתה מזלזל בה". לאחר כמה חילופי מילים בין השניים עברה דיסטל־אטבריאן לשלב ב' של המתקפה וקבעה: "אתה גזען". נדהם כולו ונרעש, הגיב אריה גולן ב-"אני גזען? תתביישי לך", והוסיף לאחר מכן עוד טיעון מוזר – "אין לך מושג עם מי אני חי", שזו כנראה גרסת 2021 ל"רבים מחבריי הטובים הם מזרחיים".
כידוע, גזען ושוביניסט הן שתי האשמות קשות בחברה המערבית 2021, וטוב שכך. בשמאל הפרוגרסיבי נוהגים להטיח אותן באנשי ימין בלי הפסקה, כטיעון ראשוני ומקדמי שנועד לסתום את הפה לצד השני. דיסטל־אטבריאן פשוט לקחה את כלי הנשק מהקבוצה היריבה והשתמשה בו בעצמה – ובדיוק ככה מנצחים קרבות.
אריה גולן המשיך לצעוק עליה שהיא בושה לכנסת, אבל בעיקר עשה בושות לעצמו. אי אפשר לצאת צודק וחכם כשהיריב שמולך לוקח את נקודות התורפה שלך ומשתמש בהן בחוכמה. בכלל לא משנה אם חברת הכנסת צדקה בביקורת שלה כלפיו. בעצם העלאת האפשרות שמולה יושב גזען שוביניסט היא הסיטה את השיחה לכיוון שבו חפצה, כלומר שלטה בשיח והכתיבה אותו עד לתום הדיון. וככה, גבירותיי ורבותיי, עושים היום פופוליטיקה.
