את השעות האחרונות לפני פרסום הריאיון שהעניק לעמית סגל בחדשות 12, העביר יולי אדלשטיין לצד נתניהו במליאה. נתניהו ידע מה צפוי במהדורת הערב, אדלשטיין ידע שהוא יודע, אבל הם לא החליפו מילה בנושא. יו"ר האופוזיציה עלה אל הדוכן והתכתש עם ראש הממשלה, אך בשלב הזה כבר ידע שהאתגר האמיתי להנהגתו נשקף מהאיש ששתק בכיסא מימינו.
איש מחברי הכנסת של הליכוד לא התייצב אומנם לתמוך באדלשטיין, אבל התגובות היו פחות קשות מאלו שקיבל סער בשעתו. רבים מחברי הסיעה הגדולה בכנסת שותפים לניתוח של אדלשטיין: נתניהו יביא למפלגה הכי הרבה מנדטים, אך הוא כבר לא מסוגל להביא שלטון.
ברשימת המתמודדים ביום שאחרי אפשר למנות בין השאר את מירי רגב, צחי הנגבי ואולי גם דודי אמסלם, אך בניגוד לאלו שחידשו את נדרי נאמנותם ליו"ר הנוכחי, בולטת שתיקתם של ניר ברקת וישראל כ"ץ. שניהם הצהירו כי יתמודדו על הנהגת המפלגה רק אחרי שנתניהו יפרוש, אבל המהלך של אדלשטיין מכריח אותם לשקול אם להצטרף למרוץ בפריימריס הקרובים, או להניח לו להתמודד לבדו מול נתניהו. ישראל כ"ץ, בשבתו כיו"ר מזכירות הליכוד, יעשה ככל יכולתו לדחות את הפריימריס ולייבש את אדלשטיין. השאלה המרכזית שמטרידה אותו ואת ברקת היא מה אדלשטיין יודע שהם לא. האם הגיעו לידיו ידיעות על הצעה עסקית מפתה לנתניהו או על עסקת טיעון, והן שהובילו אותו למהר ולהתמקם ראשון על המגרש.
הסקרים שמעניקים לנתניהו רוב כמעט סורי או סובייטי, לא מטלטלים את אדלשטיין. הם נערכו בקרב תומכי הליכוד, לא בקרב מתפקדי הליכוד. ההערכה הסבירה במפלגה היא שהתקרה של סער זו הרצפה של אדלשטיין. אותם 27 אחוזים שתמכו בסער נגד נתניהו ב־2019, ישמחו לתמוך בכל מי שיקרא תיגר על יו"ר הליכוד ב־2021. שאר הטוענים לכתר מקווים לאפקט הפוך; הם ישמחו לראות את שני המתמודדים שוחקים זה את זה. נתניהו יציג את אדלשטיין כמי שפוצץ את הנגמ"ש באמצע המערכה, אדלשטיין יחדיר את המסר שנתניהו כבר לא יכול להקים ממשלה, ובינתיים המתמודדים העתידיים ימתינו בצד.
לעת עתה זוכה נתניהו לגיבוי מנומס מראשי שאר המפלגות בבלוק, אבל הם עצמם יודעים: אם אדלשטיין יעמוד בראש הליכוד, המשמעות תהיה שיבה שלהם אל הממשלה ואל מוקדי הכוח, וגם התחזקות של מפלגות הלוויין במחנה הלאומי. לפי הסקרים שפורסמו השבוע, דרעי יחזור למספר דו־ספרתי, וגם סמוטריץ' יזנק לנתון שיא של 11 מנדטים. אם הליכוד יחליף את מנהיגו, לא נשמע מכיוונם זעקות שבר רמות. ועם זאת, אחד מהם שם לב לנקודה פחות משמחת מבחינתו: בריאיון ההכרזה חזר אדלשטיין על המנטרה "זה או אני או לפיד בראש ממשלה מסוכנת עם מרצ ורע"ם", אבל לא אמר מילה נגד נפתלי בנט. כדי להקים קואליציה עתידית, אולי אפילו בכנסת הנוכחית, אדלשטיין זקוק לכל אצבע של המחנה הלאומי. חרם־עולם על בנט וסער לא כלול בתוכניות שלו.
כשאלעזר שטרן הוזמן להתראיין ברדיו 103fm על יציבות הקואליציה ועל המתח בין לפיד ושקד, היה לו תנאי אחד: שיוכל להתייחס גם למינוי ראש השב"כ. שטרן, שר המודיעין, היה מעורב בהליך הבחירה ברונן בר, והוא גם מכיר אותו שנים ארוכות. את השאלה בעניין המכתב האנונימי – השאלה שגררה את הווידוי על המגרסה, וסיימה בטרם עת את מועמדותו לתפקיד יו"ר הסוכנות – הוא הזמין מראש. מקרה נדיר שבו המועמד טומן לעצמו את הפח באופן אישי וגם מוודא הריגה.
זו לא ההסתבכות הראשונה של שטרן, שהקריירה שלו רצופה סערות והתבטאויות מעוררות מחלוקת, אבל בהתמודדות על תפקיד יו"ר הסוכנות היה כדאי לו ליטול עצה ממי שפינה לאחרונה את המשרה ועבר לבית הנשיא. יצחק הרצוג היה מסביר לו את המובן מאליו: גורל הבחירה בו תלוי בעשרה אנשים, והוא זקוק לתמיכה של תשעה מתוכם. איש מהם אינו מאזין לרדיו 103fm בשעות הבוקר וריאיון כזה לא יתרום דבר למועמדות, אבל פוטנציאל הנזק קיים תמיד. כך הרצוג עצמו השיג את התפקיד, וכך גם נבחר לנשיאות ברוב חסר תקדים: בזמן שמרים פרץ ניהלה קמפיין ציבורי עם שלטים בכבישים, הוא נפגש עם אחרוני הח"כים בכל המפלגות.
אחרי שסיים את הריאיון, הבין שטרן את גודל השערורייה. לטענתו דבריו לא הובנו כהלכה. אבל במקום לשגר את ההבהרה לחברי הוועדה, הוא החליט להעניק ראיונות למהדורות החדשות של שלושת ערוצי הטלוויזיה, הגיש את ראשו למראיינים שניסו לחדד עוד כותרת, והמשיך להתפלש בבוץ שנעשה טובעני יותר. העדויות שנאספו אחר כך מחיילות שהתלוננו בשעתן על הטרדות לא עסקו אומנם במעשים ששטרן עצמו ביצע, אבל הוא כבר הבין שאם לא יפרוש מהמרוץ לסוכנות, עדר התחקירנים לא ירפה ממנו. גם אחרי ההסתבכות, שטרן לא מתחרט על דבר אחד: מבחינתו התופעה של שליחת מכתבים אנונימיים רגע לפני מינוי מסכנת את השירות הציבורי, ובעיקר הפכה כלי מסוכן במלחמות גנרלים על תפקידים. על העיתוי הוא שילם במועמדותו.
יאיר לפיד, שבעבר ידע להתנער מחברי מפלגה שהסתבכו, הפעם דווקא לא לחץ על שטרן להתפטר – אולי בשם החברות, ואולי בשל חשש מזעזוע פוליטי בקואליציית ה־61. עם נחיתתו בארה"ב הודיע לו שטרן טלפונית על פרישה מהמרוץ, שמשמעותה כאב ראש כפול לראש הממשלה החליפי. ראשית, שטרן מתכוון להישאר במשרד המודיעין, מה שפותח מחדש את שאלת אלי אבידר. הח"כ הסורר מישראל ביתנו, שאיים להצביע נגד התקציב, מונה לשר ללא תיק באופן זמני, עד ששטרן ייבחר ליו"ר הסוכנות ויפנה עבורו תיק. שבועות בודדים לפני ההצבעה החשובה ביותר בקדנציה, לפיד יצטרך למצוא דרך אחרת להשיג שקט בחזית הזאת.
החזית השנייה שנפתחה מחדש היא זו של הסוכנות. יו"ר ההסתדרות הציונית יעקב חגואל קצב ללפיד ימים בודדים: עד יום ראשון הוא יכול לשגר מועמד מטעמו לתפקיד היוקרתי. לפיד נחוש לנצח במרוץ הזה, ואולי נחוש עוד יותר לסכל את בחירתה של עומר ינקלביץ', שמתמודדת בגיבוי יריבו בני גנץ. בינתיים יש שלשה שנחשבים בעלי סיכויים טובים לא פחות: השגריר וח"כ לשעבר מייקל אורן, ועוד שני מועמדים מובילים שמגיעים משורות הליכוד אבל בהחלט לא ממחנה נתניהו: הראשון הוא דני דנון, יו"ר הליכוד העולמי שכבר ניסה בעבר ואולי גם בעתיד להיבחר ליו"ר הליכוד בישראל, ואירינה נבזלין, רעייתו של יולי אדלשטיין. הסיכויים שלה להיבחר נראים בינתיים טובים בהרבה משל בעלה.
המגעים הלא חשאיים שהתנהלו בין שרת הפנים איילת שקד לח"כ שמחה רוטמן סביב חוק האזרחות, סיפקו רגע מעודד עבור מי שמקווה כי הרוב הימני בכנסת לא יסתפק בהטרלות קואליציה־אופוזיציה, אלא ישכיל לנצל את כוחו עבור נושאי מהות של המחנה הלאומי. אבל הסוף היה ידוע מראש: הצדדים מאשימים זה את זה בפיצוץ. שקד טוענת שרוטמן לא הצליח לרתום את חבריו באופוזיציה, אלא הודיע ש"יעשה לה קמפיין על הראש"; הוא טוען שהשרה לא מסוגלת להתעמת עם האגף השמאלי והערבי בקואליציה, וש"כאבי הבטן" וניסיונות ההידברות שלה הם תעלול פוליטי שנועד לשמר אופציות.
בלב השיחות עמדה הדרישה של רוטמן ששקד תחזור בה מההבנות שהשיגה מול מרצ ורע"ם. היא מצידה הזכירה שאילו רוטמן וחבריו לא היו מצביעים נגד חוק האזרחות בסיבוב הראשון, היא לא הייתה נזקקת לאותן הבנות. התוצאה היא שחוק ההגירה, אשר רוטמן קיווה לקדם בתמורה לתמיכה בחוק האזרחות, נפל השבוע במליאה. שקד מנגד עדיין לא התייאשה מלהצביע שוב על חוק האזרחות. בפעם הקודמת היא הפסידה על חודו של שיקלי, ובינתיים גם מרצ ורע"ם הודיעו שלא יתמכו שוב בחוק, אבל שקד מקווה שאולי בפעם הבאה האופוזיציה תבוא עם קצת פחות רוח קרב. כך אירע בהצבעה על חוק הקנאביס, שהוכשל במושב הקודם אבל השבוע לא נתקל בחומה אופוזיציונית, כשחברי הליכוד נמלטו מהמליאה.
ההתכתשות הפומבית של שקד ורוטמן אחרי פיצוץ המגעים הייתה צפויה, אבל משבר האמון ביניהם מעורר דאגה בנוגע לחזית נוספת שבה הם אמורים לשתף פעולה: הוועדה לבחירת שופטים. כישלון שם, בשם הקרע הפנימי בימין, יהיה אסם בוער אחד יותר מדי.
