לא בכל יום רואה עיתונאי את פירות עמלו באופן ברור כל כך, כפי שראתה אותם אתמול (א') העיתונאית שני חזיזה. לפני כשנתיים פרסמה חזיזה סרט, המהווה לכאורה תחקיר מקיף על קהילת "שובו בנים" בראשה עומד (הרב) אליעזר ברלנד. אך מוקד התחקיר, ששודר בכאן 11 כסרט דוקומנטרי באורך מלא בשם "רב הנסתר", איננו באמת הקהילה והרב ברלנד, כי אם תעלומת היעלמותו של הנער ניסים שטרית בשנת 1986. במסגרת הסרט ביקשה חזיזה להציף תיאוריה ולפיה אנשי "שובו בנים" הם שחטפו ורצחו את שטרית והעלימו את גופתו, והם גם אלו שרצחו את אבי אדרי, עובד בישיבה בירושלים, כארבע שנים מאוחר יותר. את שני מעשי הרצח ביצעו, על פי התיאוריה, בהכוונתו של הרב ברלנד, כחלק מפעילות אנשי הקהילה כ"משמרת צניעות".
במשטרה, כך עולה מהסרט, לא מיהרו לאמץ את התיאוריה שלפיה ידם של אנשי ברלנד במעל, מתוך תפיסה לפיה משמרות הצניעות הם אמנם חבורה אלימה, אבל לא רוצחים. אולם, כפי שהתברר ביממה האחרונה, פרסום הסרט הניע את המשטרה "לפתוח את הראש", ולחקור ברצינות את האפשרות שתיק היעלמות ניסים שטרית ורצח אבי אדרי קשורים לאנשי הקהילה. כמובן שלא הסרט ולא החקירה המחודשת יכלו לבוא לעולם, אלמלא הסדקים הרחבים שנבעו בקהילתו של ברלנד לאחר שנחשפו עבירות המין שביצע בנשים מתוך הקהילה. הפיצול הפנימי בקהילה, העזיבה של דמויות מרכזיות בתוכה ונכונותן לשתף פעולה עם חזיזה, יצרו את אותו חריץ שדרכו ניתן היה לשפוך אור ראשוני על שתי התעלומות הנוראיות הללו.
כשנתיים חלפו מאז שודר סרטה של חזיזה ועד לדיווח אתמול על מעצר החשודים בפרשה. גם כעת עדיין לא ברור האם החקירה אכן תניב את הפירות המקווים ושתי התעלומות תפוענחנה. אולם, כבר כעת יכולה חזיזה לסמן לעצמה הצלחה גדולה. לא בכל יום מצליחה עיתונאית להביא לפתיחה מחדש של תיקי רצח מלפני עשרות שנים. לא בכל יום מתברר שתיאוריה שנזנחה על ידי המשטרה מתבררת כמבוססת הרבה יותר משנדמה, דווקא בעקבות תחקיר עיתונאי. נראה שגם בשנת 2021 למוסד התחקיר הטלוויזיוני יש עוד מה לתרום לחברה בישראל. האם נעשה בו שימוש מספיק, או שמא מעדיפה תעשיית הטלוויזיה שלנו עוד ערבים של "הזמר במסכה" ו"חתונה ממבט ראשון" על פני טלוויזיה איכותית, נושכת, מאתגרת ומטלטלת כמו זו שעושים חזיזה וכמה מחבריה?
נכון, תחקירים כדוגמת "רב הנסתר" יקרים הרבה יותר להפקה מאשר תוכניות טראש ריאליטי מהסוג שבו מפטמת אותנו הטלוויזיה המסחרית ערב אחר ערב. אולם, ערכם החברתי של סרטי דוקו שכאלו לא יסולא בפז. גם אם בלתי אפשרי לספק לנו טלוויזיה שכזו מדי ערב, התמהיל הכולל של הדיאטה הטלוויזיונית שמקבלים אזרחי ישראל על המרקע חייב להשתנות.
