השבוע, השתתפנו כזוג, בסדנא בזום על "פערים בזוגיות" לקבוצה של רווקים ורווקות. הזמינו אותנו על תקן "אלה עם הפערים"- פערים תרבותיים, פערים של גיל ופערים נוספים. איזו מילה מוזרה זו "פער". משהו בהגיה שלה פתוח, לא במובן המזמין אלא במובן הבולע. עם הע' הזאת באמצע שתקועה בגרון והר' בסוף שטורפת. לא יודעת, איכשהוא רק המילה "פער" גורמת לי הרגשה של ייאוש.
יש כאלה שטוענים שכבר לא קיימים פערים תרבותיים ואין יותר שד עדתי. כולנו עברנו בכור ההיתוך הישראלי וזה שיש אחד שאמא שלו מכינה פריקסה ואחת שאמא שלה מכינה גפילטע פיש, זה רק מעשיר את השולחן וזהו. אולי, אבל אצלנו זה לא ככה. כל מילה שתזרק אצלנו בחלל הבית יש לה פרשנות תרבותית שונה. בין אם זה עבודה, כסף, אהבה, חופשה, פנאי, ואפילו מה אומרים לילד שקם רעב באמצע הלילה? (אני- "תשתה כוס מים ותחזור לישון", הוא- "מה אתה רוצה נשמה שלי? סטייק? בוא, אבאל'ה אבא יעשה לך סטייק"). אולי אצל הילדים שלנו זה כבר יהיה נכון, אבל זה בגלל שאמא שלהם כבר לא תכין גפילטע ולא פריקסה אלא כולם ינגבו חומוס אליהו ויאכלו הזנות מבית הספר ולאו דווקא בגלל שהפערים יישמרו והם רק ידעו להכיל ונהל אותם טוב יותר מאיתנו.
הפער השני המשמעותי ביני לבין האיש שלי הוא הגיל. כשהתחתנו הייתי בת 32 ונתנאל בן 24. תעשו לבד את החשבון. תוסיפו לזה את הפער התרבותי- אני מלב הביצה הקטמונית בירושלים והוא משלומי שבגליל המערבי- ואפשר לסכם שלא חסר לנו מה לעשות ביומיום ואולי גם יש לנו מה להגיד בסדנא על פערים.
זה היה כיף וגם קצת מביך להיות הזוג הזה שיושב ומספר על הבעיות שלו לזאת שאין לה זוגיות ואומרת לעצמה- "אני מוכנה לכל עבודה, רק תביאו לי עם מי". ואז, כדי למתן את הפער הזה בינינו לבינם גיליתי להם חלקים ממש מעצבנים שלנו. הכנות שיחררה את האווירה אבל גם העלתה את השאלה- כמה לספר על הקושי, ולמה זה המטבע שמשלמים בשביל לרכך את הטוב?.
בתוך כל השאלות המנחה שאלה אותנו- "האם עם השנים הפער הולך ומצטמצם?". על הפער התרבותי כבר נכתב המון והוא באמת הולך ומצטמצם. אנחנו לומדים לאפשר יותר ויותר את השונות בינינו. אבל הפער של הגיל הוא פחות מוכר ופחות מדובר או חשוף, ודווקא הוא מתעצם עם השנים. אני אתן לכם דוגמא: בשנים שנולדו לי הילדים והם היו קטנים לכל החברות מסביבי היו ילדים באותם גילאים. בישלנו קציצות אחת לשנייה אחרי הלידות וישבנו יחד בגן שעשועים, זה היה נראה שפער הגיל ביננו מאחורינו. אבל אז באו שנים אחרות, שבהן חברות שלי המשיכו להכין ארוחות ליולדות, זאת אומרת אחת לשנייה, ואני יצאתי מהמעגל הזה. הבעלים שלהן לעומת זאת, עדיין כן בגיל של נתנאל. פתאום הגיל שלי תפס פער גדול ומשמעותי. התחלתי להיות חלק מקבוצות שייכות אחרות- חברתיות, רגשיות וגם עם משברים אחרים. זה היה מפתיע ומוזר ואיתגר אותי ואותנו. וזו רק דוגמה אחת, יש עוד כמה זירות שפער הגילאים הוא משמעותי ומאתגר.
בסוף זה היה בסדר לדבר על זה, אולי גם עזרנו למישהו או מישהי לא לפסול דייט פוטנציאלי בגלל הפרש גילאים. מה שבטוח זה שעזרנו לעצמנו, לעמוד מול אנשים ולסכם דרך לא קצרה שעברנו ועדיין עוברים.
בסוף השיחה, אחרי ששאלו שאלות הייתה מישהי חמודה ששלחה לי הודעה בצ'אט שבזום לא רואים את הקמטים. וזה, בינינו, הכי חשוב. המחמאה הזו עשתה לי חשק להסתובב עם זום צמוד לפרצוף בעתיד הקרוב.
