רחל, זה השם שהעניקו לי הוריי ודמותה מלווה אותי לאורך שנותיי. בשנים האחרונות זכיתי לגור באדמת גוש עציון, בשכנות לקברה של "מאמע רחל", ופעמים רבות פקדתי את קברה. בבואי לקברה אני מביטה בנשים הרבות הבוכות סביבי, רואה בדמעותיהן את צער השכינה. ומול עיניי עולים הפסוקים מירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּו". את כל דמעותינו אנו שופכות אצלך, רחל, שמאנה להנחם. כאן, בארץ יהודה, בדרך בית לחם. מה את מסמלת אימא רחל? מדוע דווקא אצלך בוכים היהודים שנים רבות?
"יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות, ד').
ישנם שני שורשים לבית ישראל, שני שורשים לשכינה: רחל ולאה. רחל היא שורש ל"עלמא דאתגליא" (העולם הנגלה), ולאה היא שורש ל"עלמא דאתכסיא" (עולם הנסתר). מאחר ולאה היא הפנימיות, שורשה גבוה יותר, והיא הממד בשכינה שתמיד יהיה קשור לעליונים. רחל לעומתה מסמלת את הופעת השכינה בתחתונים. הופעה זו לעיתים נוכחת במלואה ולעיתים היא מופיעה דרך צער הגלות, כ"צער השכינה" (רמח"ל, כללים ראשונים, כלל לב').
מובא בשם האר"י הקדוש שדור המדבר הם בבחינת לאה- עלמא דאתכסיא, ואילו הדור של ארץ ישראל הוא בבחינת רחל- עלמא דאתגליא. לכן משה קיבל את התורה מבני לאה, ששורשה בעליונים. ויהושע, מבני רחל, הכניס את עם ישראל לארץ והביא אותם למימוש התורה בעולמנו החומרי, בתחתונים. במדבר לא היה ביטוי לגוף, להתגלות האלוקות בארץ. התורה ניתנה במדבר, במקום שהוא הפקר, כי מקומה בעליונים, למעלה מהתלבשות בעולם הזה. רק כאשר הגיע עם ישראל לארצו, ירדה השכינה במלואה לתחתונים וגילתה את הקדושה העליונה בתוך חיי העולם הזה. ועוד כותב הרמח"ל: "וזה כי הוא לקח שתי נשים לאה ורחל, וסודם פנימיות וחיצוניות השכינה. ומלאה היה צריך לצאת משיח בן דוד לתקון הפנימיות, ומרחל משיח בן יוסף לתיקון החיצוניות" (גנזי הרמח"ל, קא').
האדמו"ר הזקן שואל שאלה הנדרשת מתוך הפסוקים בספר בראשית. אם שורש לאה גבוה יותר, מדוע כתוב "ויאהב גם את רחל מלאה"? וזוהי תשובתו: "וזהו ויאהב גם את רחל מלאה- שכל תשוקתו היה להיות גילוי אור אין סוף ברוך הוא למטה בעלמא דאתגלייא, שעל ידי זה יוכלו הכול לקבל מה שאין כן מבחינת עלמא דאתכסייא" (תורה אור" לאדמ"ור הזקן, פרשת ויצא, ד"ה "וללבן שתי בנות"). כלומר, אף על פי שעולם הנסתר הוא עליון, כל תשוקתו של יעקב אבינו הייתה לגלות את האור בעולם הזה, בתחתונים. וזה תפקיד יעקב אבינו המקביל לספירת התפארת בקבלה, שמחברת בין חסד לגבורה ובין ספירות עליונות לתחתונות. גילוי אור אין סוף בעולם שלנו, בתחתונים, איננה מלאכה קלה, ולכן, לפי האדמו"ר הזקן, ההולדה של רחל אינה בנקל בניגוד לאחותה לאה.
זה אורה של רחל אימנו- לדעת להבהיק את אור האלוקות בכל פינה ובכל מקום בעולם הזה, החומרי. עם ישראל זקוק לשתי נשותיו של יעקב, הן לרחל והן ללאה, הן לתיקון הפנימיות והן לתיקון החיצוניות. סוד הגאולה הוא בחיבור בין עץ יהודה לעץ אפרים, בין משיח בן יוסף למשיח בן דוד. אך ההארה הגבוהה יותר היא ההארה שבתחתונים, והיא הארת רחל אימנו.
בדור זה אנו כמהים להופעת הגילוי החיצוני של השכינה, גילוי בגוף, בבשר, באדמה. בדור זה אנו מבקשים עבודת השם מתוך בחירה של קרבה ואהבה. בבואנו לשפוך את דמעותינו לפנייך, אימא רחל, צער השכינה מתגלה, ומובטחת התקווה מהפסוקים בירמיהו: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהֹוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"
