טקס האזכרה הממלכתי לזכרו של יצחק רבין הופך בכל שנה לקמפיין השתלחות פוליטי בבנימין נתניהו. גם השנה, כאשר הוגלה נתניהו לאופוזיציה, אף אחד מהנואמים לא הצליח לוותר על התענוג.
יונתן בן ארצי, נכדו של רבין, תקף היום (ב') את נתניהו במילים קשות. הוא רמז שעם ישראל עבר תחת שלטונו שנים חשוכות של פחד ושיתוק, של גילויי אלימות ותרבות של עריצות ושקר. לאחר מכן, בטוויסט מרהיב, עבר לדבר על שיסוי מסוכן, על יצירת מחנות בעם. "קשה להאמין אבל גם יום הזיכרון הפך ליום בו מנסים לייצר בתוכנו שתי מחנות. ביחס להסתה, לרצח, לנרצח". האם בן ארצי באמת עיוור לסתירה בדבריו? איך אפשר להשתלח באנשים ותוך כדי לדבר על הסתה ופילוג?
הסתירות לא נותרו בגבולות ראש הממשלה לשעבר, "שלטון העם ניצח את שלטון היחיד". אמר בן ארצי בנאומו על ממשלה שבראשה עומד מנהיג עם שישה מנדטים. "הרוח הישראלית ניצחה". איך מפלגה שפעלה בניגוד לרצון בוחריה זה שלטון העם? נשגב מבינתי. אבל חמור מכך – מה בעצם אומר בן ארצי על מפלגות הימין ששלטו עד עכשיו באופן דמוקרטי? שהם לא העם? אין להן "רוח ישראלית"? מחצית מהעם – דתיים, חרדים, מסורתיים ושאר מצביעי ליכוד – כל אלה לא נחשבים כלל?
שוב ושוב מתחוורת העובדה הפשוטה: השמאל הישראלי כל כך מנותק ומאוהב בעצמו שמבחינתו רק "הוא העם". הוא ואין בלתו. בישראל 2021 ההגמוניה איננה מודעת אפילו לרמת חוסר המודעות של עצמה.
אבל האובססיביות לנתניהו ביום הזיכרון לרצח רבין לא ייחודית רק לבן ארצי.
השנה, כיו"ר האופוזיציה בחר נתניהו שלא להגיע לטקס, שני דוברים בחרו לציין בדבריהם דווקא את היעדרותו. הראשון היה ח"כ גלעד קריב. הוא תקף את נתניהו על היעדרותו מהטקס וניחש גם את הסיבה: "מבחינת נתניהו כל ממשלה שהוא לא עומד בראשה אינה לגיטימית". לפני מספר ימים הוא אף טען שנתניהו פוגע בלגיטימיות של הכרעת הבוחר. איך הוא מסוגל לכנות את גניבת הקולות שעשו "ימינה" והעברתם לשמאל הכרעת הבוחר? שוב, נשגב מבינתי. אבל אולי כדאי להזכיר לחבר הכנסת ממפלגת העבודה איזה מחנה שלל וממשיך לשלול את הלגיטימיות של נתניהו במשך חודשים ושנים ארוכות. מי פגע בלגיטימיות ההצבעה של יותר ממיליון מצביעי ליכוד, שבוע אחר שבוע, במצגים מעוררי פלצות.
גם יוסי ביילין הרגיש שמוקד היום הוא דווקא בחירת נתניהו שלא להגיע לטקס. הוא טען שזו החלטה פוליטית: "נתניהו יצא מדעתו. הוא ראש האופוזיציה, הוא סמל שלטון, אם באופן מודע הוא לא מגיע זו החלטה פוליטית". רק נעשה סדר בדברים, אזכרה שהפכה לקמפיין השתלחות נגד איש אחד היא לא פוליטית? אבל היעדרות ממנה כן?
כמעט כל דובר מהצד השמאלי של המפה שבחר דווקא ביום הזה להשתלח באופן משולל רסן בנתניהו סתר את עצמו עוד לפני שסיים משפט. ולא רק הנואמים בטקס, גם הח"כים המגיבים פשוט לא יכלו שלא לדבר על יו"ר האופוזיציה. אולי צריך להזכיר דווקא לשמאל שנתניהו כבר לא ראש הממשלה.
