התבשרתי על הנרצח ה-101 בשעה 06:30 בבוקר. כשלוש שעות לאחר מכן, עמד מולי הבנאדם האחראי על מיגור הפשיעה בחברה הערבית ונאם כחצי שעה בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, שמטרתו היא ההתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.
”האירועים הללו חשפו במלוא עוצמתם משבר אמון קשה הקיים מזה זמן בין אזרחי ישראל הערבים לבין מוסדות המדינה“, אמר בר לב על אירועי האלימות בשומר החומות והוסיף ”משבר שצמח על רקע אי-שוויון מתמשך הנובע מהזנחה ואפליה שעיקרה התעלמות ממצוקת המגזר הערבי“.
על פניו נראה מצוין, בר-לב הודה שיש בעיה והוא משדר רצון לטפל בה דרך ארבע אבני יסוד והן: יד חזקה, יד משתפת, שיתוף פעולה בין משרדי וחקיקה. אבני יסוד אלו מעוררות שאלות רבות וחבל שמתכונת הכנס לא אפשרה לשאול אותן, משום שלאזרח הערבי מגיע תשובות מפורטות יותר.
”ההפתעה הייתה חסרת תקדים בעוצמתה והתרחשה בניגוד לתהליכים חברתיים רבים שהצביעו על רצונם של רבים מערביי ישראל להשתלב בחברה הישראלית“. זהו משפט המתאר היטב את השסע שיצר הממסד הישראלי בינו לבין האזרח הערבי, והנה הוא חוזר לו כבומרנג.
הממסד על כל זרועותיו מוכרח לשים עצמו בנעליים של האזרח הערבי כדי לטפל בפשיעה. לחשוב מנקודת מבטו של בעל המסעדה שמיהר למחוק את הדאטה של מצלמות האבטחה כאשר אירע רצח מולו, מתוך חשש לחייו. אין לצפות לשיתוף פעולה של ציבור שאמונו במשטרה אבד ללא הגנת עדים מספקת. אולי צריך אפילו לכלול הצבת אבטחה אישית לעדים, כי אחרת אין בנאדם רציונלי מוציא מילה אחת. נוכחות נציגות ונציגים בדגש על נציגות מהחברה הערבית בדיונים של הפרויקטור הממשלתי למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית סגלוביץ היא חובה. אין להדיר אותם מהשיח, שהרי הם הסובלים העיקריים מהבעיה.
התוכנית של השר בר-לב וסגנו יואב סגלוביץ המשמש כפרויקטור היא לחצי שנה, בה אמורים להניח חסם עורקים שאין דרך לזהות האם הצליח לעצור שטף הדם. כאשר שאלתי במסדרון המכון אחד השוטרים הבכירים שנכחו על מדד להצלחה השיב שאין הניצב חכרוש השיב שמדי שבוע יפורסמו נתונים על פעילות המשטרה והצוות המיוחד שהקימו.
