תוכנית הגרעין, טילים בליסטיים, השתלטות שקטה על סוריה ורועשת על לבנון – כל אלה מיוחסים לרפובליקה האסלאמית של איראן, מדינה שבין שאיפה לחיות בתקופת האבן ואהבה לזקנים מדובללים וכובעים מצחיקים, חרטה על דגלה את השמדת הישות הציונית. אולם בין פצצת אטום לחיזבאללה, עומרי מניב חשף השבוע בחדשות 13 עוד איום מעורר אימה: פייקים בפייסבוק.
בתחקיר שכותרתו "כך מצליחה איראן לחדור לישראל דרך הרשתות החברתיות", מגולל מניב את סיפורה המשעשע והעצוב של רשת פרופילים אנונימיים שמפיצים דיסאינפורמציה וככל הנראה מופעלים על ידי איראן, שמשתמשת בקלף מנצח: תמונות של נשים אטרקטיביות, שבדרך כלל לא בדיוק היו עוברות את כללי הצניעות שמוצבים בכניסה למאה שערים.
כפי שמתאר מניב, ה"נשים" הללו הן "אטרקטיביות, נכנסות לקבוצות משפיעות, מקפידות על תמונה טובה וברכת שבת שלום, לעיתים מצחיקות אבל בעיקר פוליטיות" – תיאור, אגב, שמתאים ל-90 אחוז מהחשבונות הפייקים בעולם הרשתות החברתיות, בין אם הן מופעלות על ידי אחמד מטהרן שמבקש להשמיד את המדינה היהודית או יענקי מגאולה שבמקרה הטוב נהנה לאסוף אלפי עוקבים בטוויטר.
הלאה. מניב מתאר שהפרופילים הללו מעצימים "רגש ציבורי חזק" כדי לקבל תהודה ולפרק את "הדמוקרטיה השברירית שלנו". איך הן עושות את זה? לדוגמה, "לפני שנה הדוגמניות האלה הטיפו לשמירת מרחק ועטיית מסכה – ובעיקר לשנאת חרדים שמפיצים את הנגיף". ואז, השנה, הן החליפו צד: "הקורונה היא שקר, החיסונים מזימה רב-לאומית".
בראיונות חמורי-סבר עם בכירים לשעבר ומומחים בהווה, אנחנו מבינים שהפייקים הללו הם סכנה קיומית למדינה – הנשק הסודי של האייתוללה שיאכל אותנו מבפנים. אבל יש בעיה אחת: ממתי אנחנו צריכים כמה לוחמי מקלדות עם דפי מסרים ועברית בסיסית כדי לריב על דברים מפגרים ברשת, או כדי ללבות אש של שבטיות פוליטית ופופוליזם ביטחוני?
בכתבה מתואר כיצד הפרופילים הללו פותחים או מנהלים קבוצות הקוראות להשבת "הבנים" (קרי: גופות החיילים) הביתה, או איך הם הביעו תמיכה וקראו לנקמה לאחר מותו הטרגי של בראל חדריה-שמואלי. האם אנחנו באמת אמורים לחשוב שלולא אחמד וחאסן, האש הזאת לא הייתה פורצת ובוערת ממילא בפייסבוק, אותו חור שחור של פייק ניוז, פופוליזם, שטחיות, שקרים, סמים וקלטות וידאו שמושך אליו כל אידיוט עם יכולות הבנה בסיסיות באל"ף-בי"ת? ואם לא, האם באמת נראה לנו שהם גורם כל כך משמעותי בסיפור הזה?
הרי יש סיבה למה הפרופילים הללו בוחרים בתמונות של נשים מתערטלות ולא, נגיד, של אברכים חמורי סבר: כי שיח פוליטי-חברתי אולטרה-רדוד מהסוג שהם הפיצו דומה הרבה יותר לפורנוגרפיה מאשר לדיון פוליטי רציני. וכמו פורנוגרפיה, הוא נפוץ בכל פינה ברשת. עם כל הכבוד לעבודה החשובה של מחלקת הדינסאינפורמציה האיראנית, כל מי שבילה יותר מעשר דקות בקריאת שיחות פוליטיות בכל אחת מהרשתות החברתיות יודע שאנחנו יותר ממסוגלים לשרוף את המועדון בעצמנו.
אה, והערה לסיום: אם כמה אכלני-אורז-חנוני-רשתות-לא-מקולחים מצוידים בסמארטפונים עתיקים יכולים לפרק את "הדמוקרטיה השברירית שלנו" בעזרת חופן פרופילים של בחורות מתערטלות שמקיאות את הסיסמאות הפוליטיות הלעוסות ביותר על המסכים של כמה אלפי חסרי חיים ברשת, אולי לדמוקרטיה השברירית הזו אין זכות קיום.
