מכל סוגי ההטרדות המיניות, ניצול יחסי מרות הוא הקשה ביותר לפיצוח. לכאורה, מדובר בשני אנשים בוגרים שבוחרים להיות בקשר אינטימי מרצון. רק שבמקרה, האחת/ד עובד/ת תחת מרותו/ה של האחר/ת. וכן, על פי רוב הלוכסן מיותר למדי. הוא המרות, היא המרוטה. מה למרות ולעצם הקשר? הכול ולא כלום. הכול, משום שיחסי המרות מלווים את הקשר מבוקר עד ערב; הם מעצבים אותו, מאפיינים אותו כך שצד אחד הוא בעל הכוח, ומעצם הגדרתו הוא מנהל את העניינים. לא כלום, משום שעדיין יכולה להתפתח מערכת יחסים מכבדת, לפחות עד לרגע שיתברר שמדובר בתחביב של הבוס שעובר ממערכת יחסים אחת לשנייה ולשלישית, וזאת בהנחה שהוא התפנה לסיים את אחד הקשרים הקודמים. כל אלה, לא פעם, במקביל לחיים המשותפים הרשמיים שהוא מנהל מחוץ למשרד עם אשתו או בת זוגו. אבל זה רק לכאורה. משום שיחסי מרות – גם יחסים כשרים בין שני אנשים פנויים – הם יחסים לא שוויוניים בהגדרה. המרות הזו, במודע או שלא במודע, יוצרת אצל המועסקת תחושה ברורה שיש גבול עד כמה היא יכולה להתנגד; עד כמה מותר לה להעמיד את הצד המחזר במקום; עד כמה מותר לה לבחון את רגשותיה במנותק מהלחץ שפועל מעצם החיזור מצד מי שאת כפופה לו.
מהדורת החדשות של יום שלישי נפתחה בפרשת ניסו שחם, שגם נכח באולפן ופרש שם את גרסתו המפוקפקת. לא היה שם חשבון נפש, לא צניעות ולא הצבת גבולות. להפך, הייתה מעין קריצה לחבר'ה ששום דבר פסול לא היה כאן, אז בואו נרד מהדרמה ונחזור לעולם שכמנהגו נוהג. שחם טען, בצדק, שלא כל קשר בין המינים הוא פלילי, אבל לא הצליח להוציא מפיו את צמד המילים "לא ראוי". זאת כשעל הפרק עומדות עדויות לגבי שמונה מערכות יחסים שונות עם פקודות שלו. שחם הבהיר שההתנצלות היחידה שלו היא כלפי אשתו וילדיו – התנצלות שהיא אכן ראשונה בחשיבותה – אבל מחה בתוקף כשהמראיינים ביקשו להאיר את עיניו בנוגע לבעייתיות היחסים עם שוטרות שצעירות ממנו בשנים רבות. היה לו הרבה יותר חשוב לציין שלא כל שוטרת היא זוטרה, תוך שהוא רומז שחלק מהקשרים היו עם קצינות, אז מה רע? אם זה לא מספיק, שחם אף ביקש לסמן כנורמה את היחסים המתפתחים בתוך מערכת אכיפת החוק, כשהוא מציין שקשרים כאלה מתקיימים גם בין רופאים ואחיות, מנהלים ומזכירות, ואיפה לא? ניצול, כך טען בתוקף, לא היה כאן.
כמו כל תופעת התקיפות המיניות וההטרדות שקודמות להן, גם הניצול יושב על רצף ארוך שתחילתו בהצקה סתמית וסופו בחדרים חשוכים נוטפי זימה ובכי. אבל על הסקאלה הזו מסומנים גם ניצוּלי ביניים, כשהמשותף לכולם הוא הקושי הגדול של הצד הנחות במשרה לומר לא. ובדיוק על זה יושבת נישת "יחסי מרות". לא כל אחת יכולה לאיים ולטרוק דלת. לא כל אחת יכולה להרשות לעצמה להפסיד מקום עבודה. לא כל אחת מסוגלת לחזור יום־יום לאותה סביבת עבודה בידיעה שמישהו יתנכל לה משום שדחתה את חיזוריו.
שחם שייך לקבוצת גברים שלא מסוגלים להבין את המחיר שמשלם הצד הכפוף להם, לא רואים את מה שפסול בנורמה המתוארת כטבע האדם והעולם. אז אולי כדאי להבהיר לשחם ולדומיו אוחזי הכוח – מבעל חנות נעליים פרטית קטנה ועד לבכיר במשרד ממשלתי גדול: אלה לא באמת יחסים בהסכמה. למעשה, אלה כלל לא יחסים. גם כשנדמה לכם שהן מאוהבות בכם קשות, גם כשנדמה לכם שהבנות נסחפות לכיוונכם מוחמאות ונרגשות, שיהיה ברור: זה לא מוסיף לכם כבוד, זה לא מוסיף אהבה. העובדות הכפופות לכם לא באמת אוהבות אתכם. הן מוקסמות מכם, ובעיקר מסונוורות קשות. וסִנוור כידוע הוא בסך הכול עיוורון זמני, כזה שעשוי להסתיים מעל דוכן העדים. הסנוור הזה הוא עיוורון לממדים האמיתיים שלכם, הפשוטים והקטנים בהרבה ממצג השווא שבא עם המשרה הרמה או הדרגה הפיקודית. זה עיוורון למי שאתם, למי שהן כרגע, לחולשה שלהן מולכם, לחולשה שלכם מול עצמכם. ההישגים הסדרתיים שלכם בתחום הזה הם לא אות כבוד, הם אות קלון. כל בחורה ובחורה שמצטרפת לאוסף שלכם היא תוספת מבוכה ורדידות. רשימת הבחורות שלכם לא מלמדת על הצלחה גברית, אלא על כישלון ועליבות של מי שקם עליו יצרו. בשעה שאתם מסמנים עוד וי מחמיא לכאורה על קת הנשק, אתם למעשה מסמנים חריץ בחיים שלכם, מסמנים תקלה חמורה. סחף הנשים לכיוונכם הוא לא פרי כישוריכם, הוא בסך הכול תוצאה של תאורה לא מכוונת על הפוזה הציבורית שלכם. אל תחמיאו לעצמכם. באמת שאין סיבה.
זו שקודמה, וזו שלא
ניסו שחם לא בגד רק באשתו ובמשפחתו, הוא בגד גם במשטרה ובתפקידו. שלל העדויות מלמדות על לא פחות מצייד נשים, כזה שמשנה תפקידים לפי החשק, מפרגן לזו משרה מכובדת רגע לפני שהוא פוצח איתה ברומן, מקדם את האחרת. אחת ועוד אחת ועוד אחת. אכן, לא נרשמה התלהבות בגזרת הנשים להעיד נגד שחם. לא משום שהוא יצא צדיק, אלא פשוט משום שזה לא כבוד גדול לחשוף ברבים רומן שניהלת בהסכמה, ולגלות קבל עם ועולם שאולי גם הרווחת מזה משהו. אבל ביום שאחרי, ראוי לשאול מי קוּדמה לאיזה תפקיד מהסיבות הלא ראויות, מי הראויות שלא קודמו ונדחקו הצידה, ואיך נראית שרשרת הפיקוד של משטרת ישראל כשניצב בכיר מנהל את החזית המקצועית באופן העלוב ביותר. לטיפולך, כבוד המפכ"ל.
רעש רקע
ואם כבר מדברים על הטרדות: אחרי כל העימותים וקרבות הכבוד, ועם כל הביקורת המוצדקת על שלישיית הווכחנים שהצליחו להביך עצמם עד מוות, הרי שלא נתניהו, לא רגב ולא אדלשטיין פגעו בטקס המכובד. הציניות, היא שהרסה את טקס הדלקת המשואות.
מי שקיווה לצפות טלוויזיונית במופע מרהיב על הקמת המדינה, כזה ששולח שורשים למעמד הר סיני ולהתנחלות השבטים, מתרגם לאורות ולצבעים את החורבן ואת התקומה – צריך היה ללחוץ על כפתור ה"השתק" בשלט. קרייני הערוצים השונים התעקשו לקלקל את החוויה במגוון הערות ביניים – על התוכן, על גודל האירוע, ואיך לא, על סגנונה של שרת התרבות והספורט. מתורגמנים שבעי טקסים התעקשו לתווך לצופים את המעמד בשלל שנינויות ועקיצות שהוציאו את החשק להסתכל בעין טובה על המדינה. וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת השופר ואת ההר העשן, ולא מצליחים להתרכז. וזוהי כל תורת התקשורת כולה.

לתגובות: orlyg@makorrishon.co.il
