אחת החידות המרתקות של הפוליטיקה הישראלית העכשווית נוגעת בפער הבלתי נתפס בין התדמית המהוגנת והממלכתית של שר הביטחון בני גנץ, ובין האופן שבו הוא מתנהל בשטח. קחו, למשל, את סוגיית גלי צה"ל. הערעורים על זכות קיומה של התחנה הצבאית אינם חדשים. שורה של רמטכ"לים ושרי ביטחון בעבר שאפו לסגור את התחנה, שכל קשר בינה ובין פעילותו הצבאית של צה"ל רופף בהחלט. אך איש מהם, אפילו אביגדור ליברמן, לא העז לעשות לתחנה בפרט, ולחופש העיתונות בישראל בכלל, מה שעושה לה בני גנץ.
המערכה הנוכחית בתיאטרון האבסורד של הניסיונות לסגירת גל"צ החלה בחודש ינואר האחרון. הימים ימי מערכת הבחירות לכנסת ה־24, וממשלת החילופים שמטעמה כיהן גנץ כשר ביטחון היא כבר בגדר ממשלת מעבר. למרות זאת, ואף שידע כי לא יוכל ליישם את ההחלטה לפני הבחירות, יצא גנץ בהכרזה לפיה יפעל להוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון. זעמו של השר, ידעו מקורביו לספר, יצא על מספר מגישים, ובראשם הפרשן יעקב ברדוגו, שלטעמו היו מוטים באופן לא הוגן נגדו, וחבטו בו ללא רחם בשידורי התחנה. ומאחר שלשר אסור להתערב בלוח השידורים של התחנה, לא נותרה לו ברירה זולת סגירתה.
בשלב הזה נכנסו תוכניותיו של גנץ להקפאה בשל הבחירות, אולם זמן לא רב לאחר הקמת הממשלה החדשה, בחודש יוני, הוא הבהיר בראש חוצות שתוכניותיו לא השתנו. שר הביטחון שב לבחון את סוגיית קיומה של התחנה הצבאית, כלומר את סגירתה. מטעמו נמסר כי למרות קיצה הקרב של כהונת מפקד התחנה דאז, שמעון אלקבץ, לא תוקם ועדת איתור למפקד חדש, ותחת זאת ימונה ממלא מקום בלבד. תפקידו העיקרי, כך הבינו הכול, יהיה לסגור את התחנה.
מצויד בתמיכתו של הרמטכ"ל כוכבי, אשר בדומה כמעט לכל קודמיו בתפקיד שש להיפטר מכאב הראש הזה, פנה גנץ להצטייד בחוות דעת משפטית מתאימה, וזו אכן סופקה לו על ידי יועמ"ש מערכת הביטחון. בחוות הדעת נטען שגלי צה"ל היא יחידה צבאית לכל דבר. לכן, כפי שהרמטכ"ל והשר רשאים להקים ולפרק כל יחידה ללא אישור מיוחד, כך המצב גם באשר לתחנת השידור הצבאית בת ה־71, ואין צורך לא באישור הכנסת ואף לא בהחלטת ממשלה מיוחדת.
אך מה שהיה ברור ופשוט לייעוץ המשפטי של מערכת הביטחון, היה פחות מוסכם כאשר הנושא הגיע לשולחן היועץ המשפטי לממשלה. המשנים ליועמ"ש נחלקו ביניהם בשאלה האם באמת רשאי השר לפרק את גל"צ מתי שיחפוץ. עגלת הסגירה הדוהרת נתקלה במכשול.
עד לרגע הזה התנהלותו של גנץ הייתה לגיטימית לכאורה, גם אם מניעיה – סתימת פיות מבקריו – לא היו טהורים. אך מרגע זה ואילך בחר שר הביטחון לעשות שימוש לגיטימי פחות בסמכויות המוקנות לו. עם תום כהונת המפקד אלקבץ מינה גנץ את גלית אלטשטיין לממלאת מקום המפקד, ללא כל הליך סדור. לו היה מדובר בממלא מקום לצורכי סגירה – שהוא אחד מאנשי התחנה – ניחא. אך אלטשטיין הגיעה לגלי צה"ל מבחוץ, ומהר מאוד התברר שהציפיות ממנה שונות לחלוטין מאלו שעליהן הצהיר גנץ רשמית.
ואכן, לאחר תקופת התאקלמות קצרצרה החלה אלטשטיין לספק את הסחורה. הצעד הבוטה הראשון היה הדחת ראש מערכת החדשות, העיתונאי והמגיש אמיר איבגי. איבגי, שדעותיו הימניות מעולם לא הוסתרו, היה לצנינים בעיני אנשיו של גנץ, ועריפת הראש לא איחרה לבוא. הצעד הבא בוצע בשבוע שעבר, כאשר אלטשטיין פרסמה, בניגוד למנדט שניתן לה כממלאת מקום זמנית, מכתב שבו היא פורשת חזון משלה לשידורי התחנה. בחזונה מבקשת אלטשטיין לעסוק פחות בפוליטיקה ויותר בנושאים אזרחיים, להימנע מהכפשות ולהפחית בהתלהמות בשידורים. למקרא ההנחיות אין ספק שהן מכוונות למגישים מסוימים מאוד בתחנה, אלה שגנץ לא חפץ ביקרם. במשרד המשפטים הסיקו מכך שכבר לא דחוף לגנץ לסגור את התחנה, ולפיכך אין סיבה שיזדרזו להכין את חוות הדעת שביקש בנושא. עובדה, היא טרם הוגשה.
בשורה התחתונה, גנץ השיג את מבוקשו. כשחרב הסגירה מתהפכת מעל ראשם של אנשי התחנה, ועם מפקדת ממלאת מקום שמדי שלושה חודשים השר יצטרך לאשר את המשך כהונתה, הוא כבר יכול להיות בטוח שאיש בגלי צה"ל לא יתגרה בו יותר. חופש עיתונאי? עצמאות מערכתית? הצחקתם את שר הביטחון המהוגן והממלכתי שלנו.
מה שלא ברור הוא שתיקת הכבשים של המשפטנים. כיצד ייתכן שאותו מערך ייעוץ משפטי לממשלה שבעבר מנע משרי ביטחון ורמטכ"לים כל מעורבות בנעשה בתחנה הצבאית, מאפשר כיום לגנץ להשתולל בפראות שכזו? האם האתוס המשפטי התחלף כאשר בראש הממשלה לא עומד בנימין נתניהו? להיכן נעלמו ערכי טוהר המידות והמנהל התקין? כיצד זה לא נשמע קולם של מנדלבליט והמשנים שלו בנדון? כל השאלות הללו ימשיכו כנראה לנסר בחלל, בעוד גנץ ממשיך באין מפריע בביצוע תוכניתו לניקוי גלי צה"ל מגורמים בלתי רצויים לו.
בלי מכרז, בלי שום הסתייגות של פקחי הדמוקרטיה, שר הביטחון מינה לתחנה מפקדת ("זמנית") שכבר מטהרת שם את האולפנים כאוות נפשו
חוק אסוני בדרך
לשר המשפטים גדעון סער אצה הדרך. עוד בטרם אושר תקציב המדינה הוא הניח על שולחן הכנסת את הצעת החוק המונעת ממי שהוגש נגדו כתב אישום להיות ראש ממשלה. החוק המוצע אמנם רוכך מעט, ותחולתו הוגבלה לעבירות שעונשן למעלה משלוש שנות מאסר, אך גם בנוסח הנוכחי מדובר בחוק פסול, המעוות את שיטת המשטר ופוגע אנושות באיזונים העדינים שבין גורמי הממשל השונים.
הגשת כתב אישום בישראל נגד ראש הממשלה, האישיות הפוליטית הבכירה ביותר, נתונה על פי חוק להחלטה של איש אחד, היועץ המשפטי לממשלה. בארצות הברית, לשם השוואה, רק הבית התחתון של הקונגרס יכול – בהצבעה ברוב קולות – להגיש כתב אישום נגד הנשיא. במדינות אירופיות רבות קיים מנגנון של ביקורת שיפוטית על הגשת כל כתב אישום, אפילו נגד אזרח פשוט, וכמובן נגד ראש המדינה. מאחר שבארץ זה אינו המצב, הצעת סער מעניקה ליועץ המשפטי לממשלה כוח משטרי עצום, ומאפשרת לו להשפיע באופן מכריע על זהות ראש הממשלה. זאת מתוך הנחה סמויה שדווקא במקרה הזה, ריכוז כל העוצמה במקום אחד לא ישחית את האוחז בה.
החוק הישראלי העכשווי אומנם קובע כיום כי ראש ממשלה שהורשע עשוי להיות מודח בסופו של דבר, אך לצד זאת הוא קובע כי ראש ממשלה יועמד לדין תמיד בפני הרכב של שלושה שופטים. בכך הוא מקבע את הרעיון שהדחת ראש הממשלה בידי דן יחיד, ויהיה זה האיש הראוי ביותר, מנוגדת לרעיון הדמוקרטי. הצעת סער, לעומת זאת, איננה יוצרת כל בקרה חדשה, פוליטית או שיפוטית, על התנהלות היועמ"ש במקרה של הסתבכות ראש הממשלה בפלילים. בכך היא חותרת הן תחת עקרון חופש הבחירה, והן תחת רעיון האיזונים והבלמים. הרי בישראל כבר עלה פעם החשד שיועץ משפטי מונה בעסקה מושחתת, ומי יערוב לנו שלעולם לא יקרה עוד כדבר הזה?
אולם בכך לא מסתכמת הבעיה בהצעת סער. כידוע, כל ראשי הממשלה בעשרים וחמש השנים האחרונות (למעט בנט שבקושי הספיק להתיישב על כסאו) נחקרו במשטרה במהלך כהונתם. כולם ניצבו תחת החשש שבסוף הדרך יוגש נגדם כתב אישום, ובחלק מהמקרים הוא התממש. למרות זאת הם נאלצו להמשיך לעבוד עם היועץ המשפטי לממשלה, שבכובעו כתובע הכללי עמד להכריע את גורלם המשפטי.
המציאות הנהוגה כעת, שבה האדם המייעץ משפטית לממשלה הוא גם זה שמכריע את גורלו המשפטי של ראש הממשלה – בעייתית מאין כמותה. אישור הצעת החוק של סער יגביר עוד יותר את עוצמת השוט שמניף היועמ"ש מעל ראשו של ראש הממשלה.
כיצד יוכל ראש ממשלה, שגורלו הפוליטי נתון בידי היועמ"ש באופן מוחלט לשבט או לחסד, להחזיק בעמדה עצמאית מול היועץ? איך יצליח לתפקד באופן חופשי ולקבל החלטות לפי מיטב שיפוטו? הצעת החוק, ודאי בנוסחה הנוכחי, תפגע קשות בדמוקרטיה הישראלית. כל ח"כ או שר שיצביע בעדה יישא באחריות להמשך הידרדרותה של ישראל מדמוקרטיה למשפטוקרטיה.
