זיכרונותיי מהרב שלמה גורן

פעמים רבות הייתי הולך לבקר את הרב גורן בביתו בתל אביב. הרב גורן היה ידיד של אבי ז"ל, וזכיתי להיות בקשר עם הרב ולשמוע מפיו דברים שעוררו בי רושם רב.

פעם אחת, כשהייתי בערך בן 16, רצה הרב גורן לתת בי מוטיבציה ללימוד ש"ס. הוא סיפר לי, שבהיותו בגיל 12 למד בישיבת חברון ושם למדו מסכת יבמות. בתחילה חששו לתת לילד צעיר כל כך (הגיל הממוצע שם היה 16) ללמוד מסכת כל כך קשה, אולם, כיוון שלא רצו לתת לנער מסכת שונה מכל הישיבה, החליטו שילמד יבמות.

"ישב לידי אברך", סיפר לי הרב גורן, "שהיה בטוח שאני הופך דפים בגמרא, מבלי להבינם. פעם אחת, הלכתי לשירותים, האברך הפך דפים בגמרא לראות האם אבחין בכך. כששבתי וראיתי זאת, הלכתי לבימה בבית המדרש, דפקתי על הבימה ואמרתי: "מי שהפך לי דפים בגמרא, אינני סולח לו עד שיבחן אותי על מסכת יבמות". האברך הודה ובחן את הרב גורן. הרב גורן אמר לו את הגמרא והתוספות שעליהם שאל, ממש בעל פה.

כמה ימים אחר כך ניגש ראש הישיבה אל הרב גורן ואמר לו: "אני רואה שיש לך עתיד של למדן. אני מציע לך, ללמוד בכל יום שבעה דפים גמרא. כך תוכל בשנה להקיף את כל הש"ס". "בתחילה", אמר לי הרב גורן, "חשבתי שהדבר בלתי אפשרי. אולם, החלטתי להתאמץ בכל כוחי. בסופו של דבר, למדתי עשרים וארבעה דפים ביום. בכל ארבעה חודשים סיימתי ש"ס".

כששמעתי דברים אלו, הלכתי לחבריי בישיבת נתיב מאיר ואמרתי להם שיש לנו תוכנית לקיץ: בתוך חודשיים של החופש הגדול נוכל לעבור על רוב הש"ס. מהרה הבנו, שדבר שכזה איננו ריאלי לרוב בני האדם.

הרב גורן היה למדן, חדשן ואיש הלכה. פעמים רבות היה מלמד את התלמוד הירושלמי, שהיה בקיא בו במיוחד.

לפני שנים, זכיתי לכתוב שני ספרים בהלכות צבא (הלכה ממקורה – צבא). בלי ספק, המהפכה הגדולה של ההלכה בצבא, הייתה זו של הרב גורן. הוא יצר שלחן ערוך של ממש, לאחר אלפי שנים שלא הייתה מסורת בעניין זה. הרב גורן קבע יסודות חשובים, שמהווים בסיס לכל עולם ההלכה של הצבא עד היום.

אציין את אחד מדברי התורה ששמעתי מהרב גורן, כשביקרתי אותו בסוכתו. דבר תורה שהוא שמע בעצמו מפיו של הרב קוק!

שבי ציון חוזרים ובונים את הבית השני. מתוארת שם מצוות הסוכה המיוחדת שלהם (נחמיה, ח'):  (יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: (טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם: (יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:

פסוקים אלו מאוד מפתיעים. עולי בבל בונים סוכות ומתארים שמצווה זו לא נעשתה מימות יהושע בן נון! כיצד ייתכן, שמימות יהושע בן נון לא נעשתה מצוות סוכה? חז"ל שאלו שאלה זו בגמרא (ערכין לב:): "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות, בא שלמה ולא עשה סוכות, עד שבא עזרא?" (בגמרא שם ענו שתי תשובות על דרך הדרש). בספר הכוזרי (מאמר ג', סג) שאל ר' יהודה הלוי אף הוא שאלה זו, וענה, שתמיד עשו יחידים את מצוות הסוכה, אולם כעת, כולם, גם המוני העם, קיימו את המצווה. כמו כן, ייתכן שאין הכוונה שלא נעשה כדבר הזה, אלא יש כאן רצון להפליג בשבח היום ההוא (כוזרי, שם).

לפני עשרות שנים, ישבתי בסוכתו של הרב גורן, והוא אמר לי כאמור, שנכח בשיעור של הרב קוק שביאר שאת מצוות הסוכה קיימו בכל השנים, וגם בהיותם בגלות, אולם, בזמן עזרא הייתה השקעה גדולה ושמחה גדולה לא רק במצוות הישיבה בסוכה, אלא בהכנת הסוכה. וכך מודגש בפסוקים "ויעשו להם סוכות… ויעשו כל הקהל… כי לא עשו מימי ישוע בן נון…".

ומדוע העשייה הייתה משמעות רבה כל כך דווקא כעת? סיבת הדבר הייתה החזרה לארץ. כאשר היו בחו"ל קיימו את מצוות הישיבה בסוכה, אך לא יכלו לקיים את המצווה בהכנת הסוכה, כיוון שמצווה זו קיימת רק בארץ! רק כעת, כשהגיעו לארץ, התחדשה מצוות עשיית הסוכה, ומצוות העשייה נעשה בצורה מיוחדת יותר מכל השנים שעברו מאז יהושע (שגם שם הייתה כניסה לארץ לאחר ארבעים שנה במדבר). בארץ ישראל ישנו חיבור מיוחד אל הקודש. בארץ ישראל גם החומר שייך אל המצווה, גם החומר יכול להידבק בקדושה, ואילו בחו"ל רק המצווה עצמה נחשבת כמצווה.

דמותו של הרב גורן עיצבה את צה"ל והוסיפה רבות בעיצובה ההלכתי של מדינת ישראל ובבירור תהליך הגאולה שאנו זוכים להיות שותפים לו.

הרב רימון הוא ראש בתי המדרש במרכז האקדמי לב ויו"ר עמותת סולמות